השפה העברית - מרכאות
השפה העברית

מרכאות

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2017
שאלה של פיסוק
שאלה של פיסוק
לדף הקודם | לדף הבא

המרכאות מציינות מילה או צרוף מילים שיש להן הקשר לשוני אחר מאשר לשאר המשפט. נהוג לציין במרכאות מובאות מדיבור ישיר (הרצל אמר: "ידיים למעלה"), שמות יצירות, מילות סלנג, לשון השאלה, אירוניה וכן הלאה.

כאשר אין חשש לאי הבנה, ניתן לרוב להשמיט את המרכאות. למשל:
  • ב"סמדר" מוקרן השבוע סרט חצות ≡ בקולנוע סמדר מוקרן השבוע סרט חצות .

ישנם שני סוגים של מרכאות: יחידות ('יחידות') וכפולות ("כפולות"). שני סוגי המרכאות הם שווי מעמד ותפקיד, והבחירה ביניהם היא לרוב עניין שרירותי, ובלבד שהשימוש עקבי בתוך הטקסט. נהוג להשתמש בסוג אחד של מרכאות (לרוב: הכפולות) בתוך הטקסט עצמו, ובסוג השני (לרוב: היחידות) לציטוט בתוך ציטוט.

הערה טיפוגרפית (על צורת המרכאות):
  • באנגלית מקובל להשתמש בדפוס במרכאות מעוגלות כלפי פנים: ’יחידות‘, ”כפולות“ או „כפולות“.
  • בדפוסים ישנים בעברית השתמשו במרכאות כפולות: הזוג הראשון נמוך והשני גבוה. צורתן: אלכסוניות ישרות או „מעוגלות” כלפי שמאל.
  • בספרים חדשים בעברית משתמשים לרוב בשני זוגות של ˝מרכאות כפולות˝ אלכסוניות גבוהות זהות, ועבור ציטוט בתוך ציטוט משתמשים במרכאות יחידות כאלה.
  • במקלדות מחשב לא קיימים מקשים מיוחדים עבור המרכאות העבריות, ולכן נהוג להשתמש במקומן בסימני הציטוט הלועזיים הגנריים ("). לחלופין, אפשר להשתמש בסימני ה◄גרשיים העבריים (״).


שילוב בין מרכאות לבין סימני פיסוק אחרים
הפיסוק במשפט המכיל מרכאות תלוי בתפקיד של המרכאות: כאשר מדובר במושגים, סימני הפיסוק יבואו מחוץ למרכאות. בציטוט של דיבור ישיר יש שתי שיטות פיסוק: השיטה הנהוגה בספרים מעדיפה את הפיסוק של הדובר (שבתוך המרכאות). השיטה הנהוגה בעיתונות מעדיפה את הפיסוק של מוסר הדברים (מחוץ למרכאות).

נספח: פיסוק של דיבור ישיר (מקור: האקדמיה ללשון):

בהבאת דיבור ישיר בין מירכאות מצטרפות שתי מערכות פיסוק: הפיסוק של הטקסט המצוטט והפיסוק של הכותב. ראוי למנוע גיבוב של סימני פיסוק רצופים, ועל כן יש לוותר על סימן פיסוק השייך לאחת המערכות. הנה שתי שיטות הנוהגות בעניין זה:

שיטה א

סימן הפיסוק יבוא לפני המירכאות. למשל:
(1) והוא אמר: "אין דבר. זה בסדר."
(2) הוא פרש זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
(3) "האם יכול אלוהים," שאל, "לברוא סלע שיהיה כבד כל כך עד שלא יוכל להרים אותו?"
(4) "מצוין," אמר, "אם כך אין מה לדאוג."
(5) "אני מסכימה," אמרה. "מתי ניסע?" [הנקודה מציינת שהציטוט מורכב משני משפטים נפרדים].
(6) "פרנסה טובה?"
"מכובדת."

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף משפט ראשי, יבוא סימן הפיסוק המתאים מחוץ למירכאות. למשל:
(7) איפה נאמר "אבן מקיר תזעק"?

שיטה ב

כשהציטוט מובא בסוף משפט תבוא הנקודה אחרי המירכאות. למשל:
(8) והוא אמר: "אין דבר, זה בסדר".
אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות, ולא תבוא נקודה אחרי המירכאות. למשל:
(9) והוא פרש את זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
(10) אני שואלת את השומר: "לאן אני צריכה ללכת?"

כך גם בהבאת ציטוטים בלא משפט ראשי:
(11) "פרנסה טובה?"
"מכובדת".

כשהציטוט מובא בראש משפט יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
(12) "מסכן אבא", אמרה לי בצאתנו משער החצר.

אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות ולא יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
(13) "למה אפשר לצפות?" נד בראשו.

כשהציטוט מפוצל, עשוי הפסיק לתרום לגיוון ההנגנה או לגיוון המשמעות, ועל כן הכותב חופשי לסדר את סימני הפיסוק על פי הגיונו. למשל:
(14) "בסדר", אמר, "עלה. כל העולם כבר ער". [הפסיק מציין הפסק בין הציטוט למשפט הראשי.]
(15) "בסדר," אמר," עלה. כל העולם כבר ער". [הפסיק מציין הפסקה ברצף הדיבור בתוך הציטוט.]





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2017