השפה העברית

מקף

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
שאלה של פיסוק
שאלה של פיסוק
לדף הקודם | לדף הבא


מקף (־)
מקשר בין מלים או חלקי מילים ומחבר אותן למושג אחד.
  • תחילית ומספר: מ־18 ועד 24 בספטמבר, כ־500 אנשים.
  • תחילית ומילה בשפה זרה: ה־Spam.
  • לשם הדגשה וכחיקוי לשפת הדיבור: ה־קלידן, ה־כדורגלן.
  • בסוף שורה, כאשר מילה נחתכת לשניים בגלל חוסר מקום.
  • אין שמים מקף: בין אות שימוש לבין מילה או מילים במרכאות: ה"מסיבה", ב"שעת סיפור", מ"הארץ".

בכתיבה מוקפדת חיברו בעבר במקף גם במקרים הבאים (היום זה פחות מקובל):
  • מילית או מילת יחס ושם: תת־אלוף, בעל־פה.
  • שמות מקומות: רמת־גן, באר־שבע (בשם תל־אביב–יפו הקו השני הוא ◄קו מפריד, ראו בקישור).
  • מילה כפולה: יום־יום, לאט־לאט.
  • סמיכות שאינה ניתנת לפירוק (שפת־אם לעומת שפת הדיבור).


שימו לב המקף העברי הוא קו קצר וגבוה (־) המחבר את הקצה העליון של האותיות. משני צידי המקף אין רווחים. נהוג להשתמש במקום המקף העברי בסימן המינוס (-).
שימו לב ניתן להקליד את סימן המקף העברי על ידי הקשה על ALT 0206 (◄איך להקליד סימנים מיוחדים).

הפניה שימו לב שקיים גם ◄קו מפריד שתפקידו שונה.



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022