טבור, עיבור או פאתים

שלוש מילים המתייחסות לחלקים שונים של העיר נשאלו מגוף האדם:

טבור - המרכז (בהשאלה, כמו הטבור בגוף האדם).

עיבור - הפרוורים של העיר, שולי העיר הצמודים אליה ברציפות גיאוגרפית.
בלשון חז"ל: "הנודר מן העיר--מותר ליכנס בתחומה, ואסור ליכנס לעיבורה" (משנה, נדרים ז ה).
העיבור של העיר הוא כמו הבטן של אישה מעוברת, המרחיבה את התחום השייך אליה.

פאתים - שולי העיר, הקצוות המרוחקים של העיר.
מקור המילה במקרא, בפסוק שנראה קצת משובש:

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת (במדבר כד יז).

בספר ירמיהו מופיע פסוק דומה, בלשון ברורה יותר:

כִּי-אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן, וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן (ירמיהו מח מה).

שתי המילים פאה וקדקד מציינות חלקים בראש: הקדקד הוא הנקודה העליונה; הפאה היא מקום הרקה, בצד הראש. על פי ההקבלה בין הפסוקים, משערים כי "קרקר" היא צורה משובשת של "קדקד", והמילה "פאתי-" היא שיבוש של המילה "פאת-" (צורה הנסמך של המילה פאה).
המילה "פאתי-" מופיעה גם בהימנון ◄התקווה: וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עַין לְצִיוֹן צוֹפִיָּה.

בשנים האחרונות, המילה "פאתי-" נתפשה כצורת נסמך רבים, ונגזרה ממנה צורת הרבים "פאתים" (ללא צורת יחיד). המילה מוכרת כנראה מאז מבצע חומת מגן: "הפאתים של עזה".