התקווה

מילים: נפתלי הרץ אימבר

מילות השיר "התקווה" נכתבו על ידי נפתלי הרץ אימבר ככל הנראה בשנת 1876, והכילו במקור תשעה בתים. השיר הושר בסיום הקונגרסים הציוניים החל משנת 1907, ונקבע כהמנון התנועה הציונית בשנת 1933. עם הקמת המדינה, הפך השיר להמנון הלאומי של מדינת ישראל. במשך השנים חלו שינויים בנוסח השיר – הנוסח שלפניכם הוא נוסח ההמנון המושר היום.

הוֹמִיָּה - : צורה מליצית של המילה הומה (רועשת ורוגשת).

• מאותו השורש גם: מהומה, המיית-יונים, מקום הומה-אדם.
• ◄נפש הומיה - משתוקקת, נסערת, מתגעגעת. "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי" (תהלים מב יב).

וּלְפַאֲתֵי - מהמילה פֵּאָה – פינה, צד, עבר.
קָדִימָה - למזרח, לצד ◄קדים (רוח קדים – רוח מזרחית, מדברית).
צוֹפִיָּה - צורה מליצית של המילה צופה (משקיפה), ויש כאן גם צליל של ציפיה.
עוֹד לא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ - יש כאן רמיזה לנבואת יחזקאל (פרק ל"ז):

(יא) הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ -- נִגְזַרְנוּ לָנוּ (יב) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה':  הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם .. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל

מבחינה תחבירית, הצורה המקובלת היום לתבנית הזאת היא: "כל עוד בלבב ..לא תאבד תקוותינו",
אבל לפזמון "עוד לא אבדה תקוותינו" יש גם תוקף של הצהרה ולא רק של השלמת התנאי "כל עוד".
בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם - שקיימת אלפיים שנה.
וִירוּשָלָיִם - הו' נהגית בתנועת חיריק; הי' היא אם קריאה ואינה נשמעת (ראו כללי ◄ו' החיבור).

• אליהו הכהן - כיצד הפכה "התקווה" להמנון
• סרט נדיר מחיי היהודים במונקטש (הונגריה), בשנת 1933: חסידים, דתיים וחילוניים.
  בדקה 2:45 – שירת התקווה (בגרסה שונה מעט מהמוכרת היום).