השפה העברית - אחד מי יודע

השיר "אחד מי יודע" חותם ביחד עם ◄"חד גדיא" את ההגדה של פסח.

לשיר הזה יש תבנית מוכרת וחביבה של שירי ילדים, הידועה גם אצל עמים שונים. השיר בנוי כרשימת פריטים או עובדות הנבנית בהדרגה: מתחילים מפריט אחד, ובכל בית חוזרים על הרשימה הקודמת ומוסיפים פריט חדש. באנגלית, למשל, יש שיר ילדים ידוע בשם "The Twelve Days of Christmas" שגם לו אותה התבנית, ושירים דומים מוכרים גם בגרמנית ובשפות אחרות.

והנה השיר (לשם קיצור, הבית הראשון והאחרון בלבד):

אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אֲנִי יוֹדֵע.
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שְׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
.
.
.
שְׁלֹשָּה עָשָׂר מִי יוֹדֵע? שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵע.
שְׁלֹשָּה עָשָׂר
שְׁנֵים עָשָׂר
אַחַד עָשָׂר
עֲשָׂרָה
תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵידָה,
שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה,
שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָא,
שִׁשָׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה,
חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה,
אַרְבַּע אִמָּהוֹת,
שְׁלֹשָׁה אָבוֹת,
שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית,
אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שְׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

ופירוש המילים המודגשות:
שלושה עשר מידיא – שלוש עשרה מידות החסד של ה'. מידות החסד נזכרות בתלמוד (ראש השנה יז) ומקורן בדברי משה רבנו בפרשת העגל: "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה" (שמות לד) - לפסוקים הללו יש כמה חלוקות מסורתיות שעל פיהן מקבלים שלוש עשרה מידות, כגון: ה'/ה'/אל/רחום/וחנון/ארך אפים/ורב חסד/ואמת/נצר חסד לאלפים/נשא עון/ופשע/וחטאה/ונקה. ראוי לציין גם שיש גם שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן (שיטות לגזירת הלכות מתוך טקסט) – למשל "קל וחומר".
שנים עשר שבטיא – שנים עשר השבטים (לא כולל את שבט לוי, שכרגיל אינו נספר...)
אחד עשר כוכביא – אחד עשר הכוכבים שראה יוסף בחלומו (ומסמלים את אחיו שמשתחווים לו)
עשרה דיבריא – עשרת הדיברות
תשעה ירחי לידה – תשעת חודשי ההריון
שמונה ימי מילה – שמונת הימים מהולדת בן זכר ועד לברית המילה
שבעה ימי שבתא – שבעת ימי השבוע

פרופ' שמעון שרביט מבר אילן חקר את תולדות השיר הזה ומצא איזכור שלו כבר בסידור שנדפס בגרמניה בשנת 1408 (וייתכן שהתאריך עוד מוקדם יותר). אבל את המקור הקדום ביותר לשיר הוא מצא דווקא בגניזה הקהירית: "לדידי אין ספק, שהנוסח המזרחי הוא טיפוס עצמאי וקדום. יתירה מזאת: נראה לי, שאין מולדתו של השיר באירופה, והוא לא נתחבר מלכתחילה כשיר להגדה; ואפשר, שהמסופר בפירוש "המרבה לספר" הוא הד לתהליך הכנסתו למסגרת ההגדה באשכנז במאה הי"ד או הט"ו."

כקוריוז, אפשר לציין שהתוספת של הספירה עד שלוש עשרה היא כנראה תוספת מאוחרת, כי היא לא מופיעה בנוסחים המוקדמים של השיר. ההשערה של פרופ' שרביט היא ש"השאלה הי"ג נוספה, כנראה, באשכנז כתוספת מערבית, כדי להבדיל את השיר ממקבילותיו הנוצריות שהכילו 12 בתים בלבד (כידוע, המספר 13 מציין באירופה הנוצרית חוסר מזל)".

וחוקרת אמריקנית בשם Yoffi שחקרה את הנוסחים האירופים השונים לשיר, מצאה את הנוסח הקדום ביותר דווקא בשיר לטיני מ-1602. הייתכן ששיר ההגדה שלנו הוא המקור לשירים האירופים?

הפניה

פרופ' שרביט על השיר "אחד מי יודע" ומסורתו המזרחית.
נוסח מלא של ההגדה של פסח.