השפה העברית - בתנ"ך אכלו חומוס?
מילון השפה העברית
לדף הבית

בתנ"ך אכלו חומוס?

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
שאלה של משמעות
לדף הקודם | לדף הבא


יש הטוענים שהחומוס הוא מאכל יהודי הנזכר בתנ"ך, וזאת על פי הנאמר במגילת רות: גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן-הַלֶּחֶם, וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ (רות ב יד). את סוף הפסוק: וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ הם מפרשים כאילו בועז הציע לרות לנגב פיתה בחומוס.

צלחת חומוס


הפירוש הזה משעשע, אך אינו נכון.
הפיתה של ימינו היא לא הפת של אז (מקור המילה פיתה הוא ביוונית).
החומץ הנזכר בפסוק הוא פשוט חומץ, חומץ בן יין (=תוצר של יין), כמו שמוכר גם בימינו - משקה אלכוהולי שתסס והתחמצן. בספר במדבר נאסרו על מי שנשבע להתנזר מיין שני סוגי חומץ: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר – חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה (במדבר ו ג).

איך יודעים שהחומץ ממגילת רות הוא לא החומוס של ימינו (בעברית: חִמְצָה)

מהשוואה לערבית:
  • החומץ בן היין מקורו בשורש חמ"ץ (1) שפירושו חמיצות. ממנו בא למשל גם החמץ של פסח. המקבילה בערבית היא: حَامِض (חאמצ') - היה חמוץ. השורש נכתב באות צ' עם נקודה (נהגית: דאד).
  • המילים חומוס וחמצה מקורן בשורש חמ"ץ (2) - שפירושו חִמְצָה (הקטנייה). המקבילה בערבית היא המילה חומוס עצמה, שנכתבת حُمُّص (חמצ). השורש נכתב באות צ' ללא נקודה (נהגית סאד).



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016