השפה העברית

מבוא

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
היסטוריה של העברית
היסטוריה של העברית
לדף הקודם | לדף הבא


העברית היא שפה ◄שמית. היא אחת השפות העתיקות ביותר שבשימוש היום. העברית נולדה מהשפה הכנענית במאה ה-12 לפני הספירה. בתקופת התנ"ך העברית היתה שפתם של האבות.

במאה השלישית לפני הספירה, השפה ◄הארמית התחילה לחדור לשימוש בארץ ישראל. בתקופה זאת הארמית השפיעה רבות על העברית, גם בתחביר וגם באוצר המילים. בתקופה שלאחר התנ"ך, החליפה הארמית בהדרגה את העברית כשפת הדיבור, אבל העברית המשיכה לשמש כשפת התפילה, הטקסים, הספרות והשפה הכתובה.

במאה הראשונה לפני הספירה, פותח ◄הכתב העברי המרובע שעדיין בשימוש כיום. התנ"ך נכתב בעברית.

◄לשון החכמים, שבה כתבו את המשנה, התפתחה בסביבות שנת 200 לספירה. ההגיים החיכיים בעברית נעשו פשוטים יותר, והיתה חדירה משמעותית של מילים ◄מיוונית, ◄מלטינית ◄ומפרסית.

לאחר חורבן בית שני המשיכה השפה העברית לשמש את היהודים ◄בגלות. העברית שימשה הן לצרכים דתיים הן לצרכים קהילתיים ועסקיים.

החל מהמאה החמישית פותחו בהדרגה מספר ◄שיטות ניקוד שונות בעברית. במאה העשירית נקבע הניקוד על פי השיטה הטברנית המוכרת לנו היום.

בתקופת הגלות נכתבו בעברית אלפי ספרים, פיוטים ומסמכים, תוקנו אלפי תקנות ונוצקו אלפי מלים חדשות. במילון אבן שושן נמצאות 7,878 מלים מלשון חז"ל (כמו חירות, וילון, עכשיו וכלום) ו-6,421 מלים מימי הביניים (כמו קוטב, הנדסה, משהו, כמות ואיכות), לעומת 8,198 מלים מקראיות.

בסוף המאה התשע עשרה, התפתחה העברית המודרנית כשפת דיבור. בשנת 1913 העברית הפכה לשפת ההוראה בבתי הספר היהודיים בארץ ישראל. בשנת 1948 הוכרזה העברית כשפתה הרשמית של מדינת ישראל.

הפניה ספר מומלץ:

A. Saenz-Badillos, A History of the Hebrew Language, Cambridge University Press, 1993.
אוריה שביט בכתבה על קיצור תולדות העברית.



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022