השפה העברית

לשון הגלות

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2022
היסטוריה של העברית
היסטוריה של העברית
לדף הקודם | לדף הבא


העברית של תקופת הגלות ובתוכה לשון ימי הביניים היא תקופה ארוכה מאוד שהחלה בערך בשנת 200 לספירה ונמשכה כ-1,700 שנה. את תקופת הגלות נהוג לחלק למספר תקופות משנה, שהעיקריות שבהן הן: הפיוט, ימי הביניים וההשכלה. במשך תקופה זו העברית היתה בעיקר "שפת קודש": כל יהודי למד לכתוב ולקרוא בעברית, לקרוא בתורה ולומר את התפילות. אבל השפה לא שימשה בחיי היום-יום ומעטים יכלו גם לדבר בה.

אף שחדלה להיות שפה עממית המצויה בשימוש נרחב ויומיומי, העברית שימשה כשפה משותפת עבור יהודים בני ארצות שונות, למשל במכתבים עסקיים או בשאלות הלכתיות. לפי עדויות של כמה נוסעים היתה העברית בתקופות שונות שפה מדוברת בקרב הקהילה היהודית שחיה בארץ ישראל. העברית היתה שפה גם מדוברת אצל מיסיונרים, משכילים ואף מלכים שהתעניינו בה.

למרות שהעברית איבדה את מעמדה כשפת דיבור, היא שימרה את מעמדה החשוב בכתב. משוררים כתבו שירים בעברית, רבנים ענו על שאלות הלכתיות והתכתבו ביניהם - בעברית, ופילוסופים כתבו את דעותיהם - בעברית. בתקופת הגלות הארוכה נכתבו בעברית אלפי ספרים בתחומים שונים: מדע, פילוסופיה, קודש, שירה, מחזות, רפואה, מתמטיקה ודקדוק.

הפיוט העברי שנכתב במאות ה-6-9 לספירה העשיר את השפה במובנים חדשים למילים ישנות ובחידוש מילים על פי רוחו של ◄הקליר. מילים רבות נוספו לעברית בתקופת "תור הזהב" של היהדות בספרד, בעיקר בזכות חידושיהם של המתרגמים. בתקופה זו תורגמו לעברית מערבית ספרים רבים – של חכמי ספרד (הרמב"ם, רבי יהודה הלוי ואחרים), ספרי חוכמה יוונית (אריסטו), מוסלמית ועוד. בתקופה זו נוספו לשפה כ-3000-2000 מילים חדשות בתחומי המדע, הפילוסופיה והדת. חלקן נוצרו בדרך של נתינת משמעויות חדשות לשורשים ישנים: למשל,המילה גדר, שקיבלה את המשמעות של הגדרה. מילים אחרות התבססו על מילים קיימות בעברית שנוצקו לתוך משקלים חדשים, כמו כמות (מהמילה כמה). מילים אחרות חדרו מלשונות זרות. בעיקר מ◄יוונית ומ◄ערבית, כמו למשל המילים אקלים או טבעי.

כשפירסם ועד הלשון העבריח את רשימת מונחי החשבון שלו ב-1912, כלל בה כמה וכמה חידושי מונחים מספרות ימי-הביניים, ובהם: אפס, חיבור, חיסור, מרכז, קוטר, קוטב, סך-הכול, שארית, כפל, מכפלה, חילוק, מעוקב, שברים פשוטים, פסיק, יחס, ערך משולש, ניכיון שטרות, חשבון, ממוצע ועוד.

בצרפת של ימי הביניים, חי בשנים 1105-1040 המשורר וגדול פרשני התורה רבי שלמה יצחקי - רש"י. יצחק אבינרי, שפרסם ספר ובו רשימת כל חידושי הלשון של רש"י, מנה יותר מ-1,300 מילים ומשמעויות חדשות שיצר רש"י. רבים מחידושי לשון אלה חיים בפינו כיום: השאלה, התרסה, בדחן, הבלגה, יהדות, מאסר, מתעקש, פרידה, פרשן, קיצור, קלישות, רפרוף, שאיפה, שקידה, תגבורת, תכוף, תמוה, תמיכה ועוד.

מדריך לכותבי מכתבים בעברית. יצא לאור לראשונה בשנת 1552 בוונציה.
כתוב עברית ומתורגם בחלקו ללטינית (לחצו להגדלה).

גם מספרות המחקר והקבלה שגורים בפינו כמה וכמה ביטויים כגון: להוציא לפועל, פשט צורה ולבש צורה, מושכל ראשון, מרה שחורה, יש מאין, יחידי סגולה, שיעור קומה, צמצום, בגילופין, קטנות מוחין, בבחינת, גלגול, דיבוק וכדומה

מסוף המאה השמונה-עשרה ואילך, עם עליית תנועת ה"השכלה", החלה העברית לקבל בהדרגה צביון של שפה מודרנית, ולשמש בכל תחומי החיים. תקופה זאת, שראשיתה בגולה וסופה בארץ ישראל, נקראת ◄תקופת התחיה של השפה העברית.

הפניה





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022