בתקופה העתיקה – אצל הפרסים, היוונים והרומאים, היה מקובל שאדם נכבד היה שוכב על מיטה, כשכסתות מתחת לבית שחיו, ואת האוכל ואת המשקה היו מגישים לו על דרגש, והוא נשען על ידו השמאלית ואוכל ביד ימין. מצב זה נקרא: 'מֵסֵב' (בריבוי: מְסִבִּים שהשתנתה למסובים). מכאן נבין את מה שאמרו חז"ל, שיַטֶּה לשמאלו, כשהוא מסב לסדר. ועל השאלה מדוע – עונים: "שמא יקדים קנה לושט" ("וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ" - אין זה אלא שהוא נפל על מיטת ההסבה של אסתר).

הסַבּה זו היתה נערכת באולם, שבו היו שלוש מיטות בצורת האות ח', ובאמצע התהלכו המשרתים שהגישו למסובים. לסידור כזה קראו 'טריקילין' – ומורכבת משתי מלים: טרי=שלוש, קלינה=משכב. מכאן נוצרה המלה 'קליניקה' המציינת, מסגרת קלינית, מחלקת מיטות לריפוי וללימוד; ובהמשך כל מרפאה אף ללא מיטות נקראה 'קליניקה', וגם ה'טרקלין' הוא תוצר הביטוי הזה.


נחזור להגדה ונקרא: ' מעשה ברבי אליעזר..., שהיו מסובין בבני ברק; והיו מספרין ביציאת מצרים'. אם כן, ברור שֶאלה שהעלו את הרעיון לקרוא לצומת שליד בני ברק בשם צומת 'מסובים', רצו להנציח את ההסבה של הרבנים במקום התרחשותה – בני ברק. אמנם המלה ביסודה היא 'מסובין' – בנו''ן , סיומת המקובלת בשפה הארמית, שממנה שאלנו מלים בנו''ן סופית כמו: סנהדרין, מקרקעין, נישואין, למהדרין, בית גוברין ועוד, אך נראה שאנשי ועדת השמות שינו 'מסובין' למסובים' כדי לשַׂבֵּר את האוזן הישראלית.

---

ליצירת קשר עם המחבר: mosheossi@gmail.com.