ש.. או כש..

רבים מתבלבלים בין "ש" לבין "כש", ולפעמים ההבדל ביניהן באמת דק.


איך מבחינים בין שתי התחיליות

בראש משפט יכולה לבוא רק פסוקית זמן (כש..) ולעולם לא משפט זיקה (הבא תמיד אחרי החלק הראשי במשפט). לכן, בראש משפט תמיד תבוא "כש" ולא "ש":

• כשהייתי ילד.
• כשהייתי קטנה בת 5 הלכתי לקניון עם אמא.

גם באמצע משפט שבתחילתו אין תיאור זמן, תבוא פסוקית זמן בלבד (פותחת ב"כש" ולא ב"ש"):

• בבקשה תוציאי את הכלבה לטיול כשאני לא פה.

במשפט הפותח בתיאור זמן, ההחלטה מורכבת יותר:
לרוב מדובר בתמורה, ואז פסוקית הזמן מתחילה ב"כש", והיא מוקפת משני צדדיה בפסיקים:

• אתמול, כשראיתי אותה, נזכרתי מה רציתי לומר לה.
• בשנה הבאה, כשנשב על המרפסת, נספור ציפורים נודדות.

יוצאת הדופן למקרה זה היא המילה עכשיו.
"עכשיו" היא מילה מורכבת, שכנראה מכילה בעצמה את התחילית "כש"¹.
במקרה זה, על פי מקורות העברית, רצוי להשתמש ב"ש" ולא ב"כש":

• עכשיו שאני מדבר איתך (תוספתא, סוטה יא ז).
• כשרציתי לא רצית. עכשיו שאתה רוצה - איני רוצה (ברכות ז א).
• אלמלא אני חי והוא מת, יכול החי להכחיש את המת. ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי? (ברכות כז ב).

ויש מספר מקרים שבהם תיאור הזמן שבתחילת המשפט אינו סגור, אלא הוא צורך בעצמו משפט זיקה:

• בפעם הראשונה שבדקתי...

---

¹ כך נכתב במילון בן-יהודה בערך "עכשיו":
לא נתברר מקורו, אבל ברור שהוא מלה מָרכבת. גיגר שער שהוא מרכב מן עד כשעה, לוי: עד כשעה היא, יסט': עתה כמו שהוא. ואולי מן עד כשהוא, ונשתנה ל-ָו, כמו בסיום לנסתר יחדו, בניו.