שני או אחר

בעברית יש הבדל בין "שני" ל"אחר" ויש לשים לב מתי משתמשים בכל אחת מהמילים.

כאשר עוסקים בשני דברים סימטריים או שווי מעמד, יש להתייחס אליהם על פי מספרם:

• שִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת, וְשִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית (מלכים א, ז יז).
• "הוא העביר את הכדור מיד אחת לשנייה".
• הנצרות מלמדת: "להושיט את הלחי השנייה".
• כאשר מציגים טיעון, אנו אומרים: "מצד אחד...", ו"מצד שני...".

לעומת זאת, המילה "אחר" קובעת סדר חשיבות בין הדברים: הדבר האחד הוא זה שאנו מדברים עליו, הדבר העיקרי; הדבר האחר הוא דבר משני, כלשהו – והוא אינו בהכרח דבר מסוים וידוע. למילה אחר נלווית לעתים משמעות (קונוטציה) שלילית. מקור המילה אחר הוא בשורש אח"ר שעניינו הוא להיות עוקב (בזמן או במקום) אחרי זה שבא ראשון:

• בספר בראשית אומר לבן ליעקב: טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר (בראשית כט יט). כלומר: אני מעדיף לתת אותה לך מאשר לאיש זר כלשהו שאינו אתה.
• בקבלה מדברים על "סיטרא אחרא" ("הצד האחר" בארמית) – הצד המנוגד לקדושה. זהו צד משני, אפל, בעל קונוטציה שלילית (השטן).
• כאשר היהדות רוצה לדבר ברמז על בשר שאינו כשר, היא קוראת לו "דבר אחר".