השפה העברית - זכרו לברכה?
השפה העברית

זכרו לברכה?

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
שאלה של צורה
שאלה של צורה
לדף הקודם | לדף הבא

עד לא מזמן, המושגים "זכרון" ו"זכר" שימשו לחילופין להנצחת שמו של אדם שנפטר. למשל הישוב "זכרון יעקב" נקרא כך לזכר הברון רוטשילד, ויום הזכרון נקבע לשם הנצחת המתים. בהתאם לזה נהגו לקרוא את ראשי התיבות ז"ל כ"זכרונו לברכה". המושג "זֵכֶר" שימש גם הוא במשמעות דומה: כמו שחז"ל הם "חכמינו זכרונם לברכה", כך זצ"ל הוא "זכר צדיק לברכה".

ייתכן שמקור שתי המילים הללו הוא במילה זָכָר (male), שהוא מי שנותן את שמו לדור הבא ובכך שומר על המשכיות המשפחה הפטריארכלית. בתנ"ך יש למילה זֵכֶר משמעות של שם וגם משמעות מופשטת יותר של המשכיות רוחנית: למשל, במשלי (י ז) נאמר: זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה; וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב – זכרו של הצדיק יתברך, בעוד ששם הרשעים ירקב וימחה. למילה זכרון, לעומת זאת, יש בתנ"ך משמעות מוחשית יותר, של עדות פיזית. למשל: וַיָּשֶׂם אֹתָם, עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד--אַבְנֵי זִכָּרוֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לט ז).

אפשר לעמוד על הבדל המשמעות בין שתי המילים בפסוק מספר שמות: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק (יז יד). כלומר, זכרון הוא עדות המזכירה ארוע שקרה וזכר הוא המשך השושלת של אדם או אומה.

בתקופות מאוחרות יותר, הזכרון קיבל גם הוא משמעות מופשטת. למשל, בתלמוד הירושלמי: "תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין עושין נפשות לצדיקים - דבריהם הן הן זכרונן" (מסכת שקלים ב ה) – דברי הצדיקים הם הזכרון שהם משאירים אחריהם (ולא התלמידים).

היום נוספה למילה זכרון משמעות נוספת של יכולת הזכירה של המוח האנושי, וזהו גם שמו של אחד מרכיבי החומרה במחשב (memory). לכן, כדי לבדל בין המילים וכדי להדגיש את היסוד המופשט בזכרו של אדם, מעדיפים היום לומר "זכרו לברכה" במקום "זכרונו לברכה". כמו שראינו, זה גם תואם יותר את המשמעות התנ"כית.

וכשכתוב במדרשי חז"ל על אליהו הנביא 'אליהו ז"ל', הכוונה היא דווקא – זכור לטוב.




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016