השפה העברית - חימר וחומר
השפה העברית

חימר וחומר

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
שאלה של צורה
שאלה של צורה
לדף הקודם | לדף הבא

המילה חימר מציינת היום את האדמה הרכה שממנה מפסלים כלים.

אבל זהו שימוש חדש במילה. בתנ"ך, המילה חימר פירושה היה אספלט או זפת – נוזל צמיג המופק מחומרים אורגניים.

  • וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת (שמות ב ג).
     

בתנ"ך קראו לאדמה הרכה שממנה עושים כלים בשם חומר, כמו בצרוף: בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים (שמות א יד).
חומר הוא כינוי לסוג האדמה הדביקה והאטומה למים המכילה קאולין ומתאימה ליצירת כלים ופסלים (באנגלית: clay).

הביטוי כחומר ביד היוצר מתאר היום בהשאלה מישהו נוח להשפעה, המעוצב לפי רצונו של אדם אחר. במקור זהו ביטוי תנ"כי, המתייחס לחומר כפשוטו: וָאֵרֵד, בֵּית הַיּוֹצֵר; וְהִנֵּה-הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה, עַל-הָאָבְנָיִם. וְנִשְׁחַת הַכְּלִי, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר--בְּיַד הַיּוֹצֵר (ירמיהו יח ג-ד)

ויש פירוש נוסף למילה חומר בתנ"ך והוא ערימה (ערם←ערימה←עומר←חומר):
  • וְהָיָה עֶרְכְּךָ .. זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים, בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף (ויקרא כז טז)
  • וַיָּמֻתוּ, הַצְפַרְדְּעִים .. וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם, חֳמָרִם חֳמָרִם; וַתִּבְאַשׁ, הָאָרֶץ. (שמות ח י)
  • וַיַּאַסְפוּ אֶת-הַשְּׂלָו--הַמַּמְעִיט, אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים (במדבר יא לב)

בימי הביניים נוספה למילה חומר גם משמעות מופשטת של היסוד הגולמי ממנו עשויים עצמים אחרים, כמו material באנגלית, ומכאן גם הצירוף "חומר גלם" של ימינו.





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016