השפה העברית - קרא והקריא
השפה העברית

קרא והקריא

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
שאלה של צורה
שאלה של צורה
לדף הקודם | לדף הבא

האם נכון לומר "להקריא סיפור" או שיש לומר "לקרוא סיפור"

כשאומרים "לקרוא סיפור" אפשר להבין את זה בשתי דרכים – לקרוא אותו לעצמך בשקט או לקרוא אותו בקול רם לאחרים. שתי המשמעויות הללו קדומות ומקורן בתנ"ך. למשל, על ספר "משנה תורה" המקראי נאמר: וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר ... וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו (דברים יז יח), כלומר קרא לעצמו. לעומת זאת, כשנאמר: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם (שמות כד ז), או: הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה (דברי הימים ב לד כד), המשמעות היא של קריאה פומבית. כשהכוונה היא לקריאה פומבית, מוסיפים לפועל קרא את המילים "באוזני" או "לפני".

את המשמעות השנייה של קריאה בקול רם אפשר לבטא גם בבניין הפעיל: "להקריא ספר". גם זאת צורה שיש לה בסיס במקורות. ב◄לשון חז"ל אנו מוצאים למשל: "השני מתקיע, ובשעת ההלל הראשון מַקרֵא את ההלל" (משנה, ראש השנה ד ז). למרות שמשהו בפועל הזה נשמע לנו צורם ונדמה לי שבעבר אף לימדו שאין להשתמש בו, זהו שימוש תקין לחלוטין.

מדוע "להקריא" נשמע לנו כשגיאה?
נדמה לי שהדבר נובע מהמשמעות המקובלת של הבניינים קל והפעיל. כשיש צמד פעלים מאותו השורש, האחד בבניין קל והאחר בבניין הפעיל, המשמעות היא לרוב של פעולה (בבניין קל) וגרימת הפעולה (בבניין הפעיל). למשל: בער-הבעיר, צמח-הצמיח, שכח-השכיח וכן הלאה. התבנית הזאת אמנם לא מתקיימת בכל הפעלים, אבל הנטייה הטבעית שלנו, כשאנחנו רואים צמד פעלים בעלי אותו השורש בבניינים קל והפעיל, היא לצוות אותם לזוג של פעולה וגרימה. הפועל "הקריא" אינו מתאים לתבנית הזאת, משום שאינו בדיוק פועל גרימה: "להקריא" במובן של "לקרוא בקול רם" אינו "לגרום למישהו אחר לקרוא".

אם כך, יש לנו היום בחירה בין "לקרוא לפני" לבין "להקריא":

  • בצירוף "לקרוא לפני" משתמשים כשמדובר במשהו רשמי, למשל לקרוא לפני חברי הכנסת את מגילת העצמאות. קריאה כזאת היא בדרך כלל קריאה הצהרתית או קריאה פומבית לפני קבוצה של אנשים.
  • בפועל "להקריא" משתמשים בשימושים פחות רשמיים. למשל להקריא לילד סיפור לפני השינה. בשימוש כזה יש לפועל הקריא משמעות נלווית של לקרוא במקום הילד, לגרום לו "לקרוא" באמצעות השמיעה.







כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016