השפה העברית -
השפה העברית
כי שם ה' אקרא
כל הזכויות שמורות ©
לדף הקודם | לדף הבא

לפרשת כי תבוא (דברים כו - כט)

"...לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כח נח).

נער העולה לתורה בשבת בר המצווה שלו מכיר את החשש שבמקום לומר את שם ה' בברכות התורה כראוי, בשם אדנות – הוא יאמר "ברוך אתה הַשֵּׁם", כפי שאמר ב'חזרות' לקראת העלייה בבית הכנסת. המילה 'הַשֵּם' משמשת בלשוננו כהרחקה וכתחליף להזכרת שם ה', ולכן כשמברכים ברכה רק כתרגול או כשקוראים פסוק שאינו שלם, נוהגים לומר הַשֵּׁם במקום השם שלא נאמר.

ישנו רק מקום אחד בתורה שבו נכתבה בתורה עצמה המילה השם במובן שאנו משתמשים בה כיום – בפסוק שצוטט בפתיחה. פעם נוספת שבה נאמר "השם" ביחס לקב"ה היא בפרשת המקלל: "ויקב בן האשה הישראלית את השם", אך שם הכוונה היא אמנם לשמו של ה' הנאמר בפה, ואילו כאן מדובר בכינוי הרחקה לקב"ה, כמבואר בפסוק עצמו: "את השם הנכבד והנורא, את ה' א-להיך".

גם בלשון המשנה מופיעה המילה "הַשֵּׁם" במקום שם ה' – הן במקרים שבהם היא נכתבת כתחליף של השם המפורש, שם הוי"ה, והן במקרים שבהם מתכוונת המשנה לקב"ה, ולאו דווקא לשם כלשהו. נדגים את שתי האפשרויות: המשנה במסכת יומא מפרטת את סדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, ובין השאר מובא הנוסח שבו התוודה הכהן. וכך היה אומר: "אנא השם, עוויתי פשעתי חטאתי לפניך...". הכהן עצמו לא היה אומר "אנא השם", אלא היה מזכיר את השם המפורש, כדרך שהיתה נהוגה במקדש (רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב הלכה ו: "מתודה ביום זה שלשה וידויים... ומזכיר את השם בכל וידוי מהן שלש פעמים... ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא השם המפורש"). כלומר, המילה "השם" כאן פירושה: פה אומר הכהן את השם שאסור לכותבו.

לעומת זאת, המשנה במסכת מכות מביאה מחלוקת לגבי חיוב מלקות למי שנותן בבשרו כתובת קעקע: "אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם. רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר: אינו חייב עד שיכתוב שֵׁם הַשֵּׁם, שנאמר "וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'". המילה "השם" כאן משמעה - הקב"ה, ולאו דווקא שם המפורש. במילים אחרות, בעוד במקרה השני ניתן לכתוב במשנה את הקיצור המקובל ה' ("עד שיכתוב שם ה'"), אין לעשות כך במשנת יומא, שפירוש המילה השם בה הוא דווקא השם המיוחד.

ארבע נקודות ושלושה יו"דים

הקיצור ה' שאנו רגילים להשתמש בו הוא ככל הנראה לא עתיק יומין. בתקופת הראשונים הסימון המקובל לשם ה' היה שלושה יו"דים זה בצד זה, ולעיתים בצורת סגול הפוך – שני יו"דים ושלישי על גביהם (או אות ו' שוכבת). הסברים רבים ניתנו לכתיב זה, בעיקר על דרך הדרש, הרמז והסוד (למשל: גימטריה של שם הוי"ה בתוספת ארבע, כמספר אותיות השם), אך הפשט לא ברור לאשורו – ואולי במקרה הזה ההסברים על דרך הסוד הם בגדר פשט. במגילות מדבר יהודה מוכר מנהג של הסופרים לכתוב ארבע נקודות במקום אותיות שם הוי"ה, והיו ששיערו ששלושת היו"דים הם גלגול של הסימון הזה (אולי כתבו יו"ד – האות הקטנה והפשוטה ביותר – כנגד כל אות מאותיות השם, והשמיטו את הסימון הרביעי בגלל שהאות ה' כבר הופיעה בתחילה). במאמר שהקדיש פרופ' יעקב שפיגל מאוניברסיטת בר אילן לבירור מקורו של הקיצור ה' כסימן לשם ה', הוא דוחה דעות חוקרים שסברו שמדובר בציון קדום, וכותב: "לאחר עיון בכתבי יד מרובים, וממקורות שונים, אין אנו מוצאים בהם את הקיצור הזה", אלא רק את שלושת היו"דים הנזכרים. בסידורים כיום רגילים להדפיס שני יו"דים, וגם המנהג הזה מוכר כבר מימי הביניים.

עם התרחבות השימוש בדפוס הלך ופחת השימוש בשלושה יו"דים, והסימן ה' הלך ותפס את מקומם. מספר פוסקים הורו שאין למחוק את הקיצור ה' כיוון שמדובר באחת האותיות של שם הוי"ה (כך למשל, הרב יוסף רוזין, 'הרוגאצ'ובר', כתב שיש להיזהר שלא לכתוב ב"ה בראש מכתב; וכנראה כך סברו גם האחרונים שנהגו לכתוב ד' במקום ה'), אך מהבחינה ההיסטורית נראה שמדובר בקיצור של המילה "השם", ששימשה כאמור כבר במקרא ככינוי כלפי מעלה (ואמנם, פוסקים רבים סבורים שאין איסור במחיקת ה-ה'. סיכום דברים בעניין זה מצוי בתשובת 'יחוה דעת', ח"ג סימן ע"ח).

במסורת הקריאה בתורה של השומרונים, בכל פעם שמוזכר שם הוי"ה אומרים הם "שמא", היינו השם. ר' אברהם אבן עזרא, בהקדמתו למגילת אסתר, מסביר מדוע לא נזכר שם ה' במגילה: "הנכון בעיני שזאת המגילה חברה מרדכי... והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודה זרה והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבתם כאשר עשו הכותים שכתבו תחת בראשית ברא א-להים - ברא אשימא, והנה כבוד השם שלא יזכרנו מרדכי במגילה". ראב"ע מזהה אפוא את מנהג הקריאה האמור של השומרונים, המוכר לנו עד ימינו, עם שם אלילם המוזכר בספר מלכים ב י"ז: "אַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא".


הפסוק שבו פתחנו נאמר תוך כדי פרשת הקללות המובאת בפרשתנו; לסיום נחזור מעט אחורה, אל הברכות שהובטחנו כי ישיגונו כי נשמע בקול ה' – אז ייקרא שמו עלינו: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ".


*המאמר התפרסם במוסף 'שבת' של מקור ראשון, במסגרת טור העוסק במילה מפרשת השבוע.
ליצירת קשר עם המחבר: yetsion@gmail.com.