השפה העברית

לפרשת ואתחנן (דברים ג - ז)

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי (דברים ד לד).

אחד המקרים הבולטים שבהם נשתנה אוצר המילים של לשון חז"ל מזה של לשון המקרא הוא במילה גוי. הפעם הראשונה שבה מוזכרת המילה גוי בתנ"ך (בלשון יחיד) היא בתחילת דבר ה' לאברהם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (בראשית יב א-ב). הגוי במקרא הוא עם, בין אם מדובר בישראל ובין אם באומות העולם.

בלשון חז"ל הגוי הפך להיות מי שאינו יהודי ('נכרי' בלשון המקרא), והגוי במובן עם נקרא מעתה אומה (במקרא לא מופיעה המילה אומה, אלא רק צורת הרבים אֻמִּים או אֻמּוֹת).

מדרש פסיקתא דרב כהנא, הנסמך על הפסוק בפרשתנו, כמו מוסר תרגום שלו ללשון חז"ל:

		אמר הקב"ה לישראל: בניי, חידוש גאולה יש לכם לעתיד לבוא - לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה, ועכשיו אני גואל אומה מתוך אומה, הדא הוא דכתיב [כפי שכתוב]: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי.

המדרש גם לא נמנע מלדרוש את הפסוק על פי המובן החדש שנתחדש בלשון חכמים:

		ר' יהושע בר' נחמיה בשם ר' יוחנן בר פזי: גוי מקרב עם, עם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית.

יש המציינים כי גם במקרא מופיעה המילה "גויים" ככינוי כללי למי שאינם יהודים, כמו למשל בפסוק שקראנו זה עתה במגילת איכה: כִּי-רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ--אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא-יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ (א י). ברם המובן של המילה גם בפסוק זה הריהו "עמים", ולא אוסף של בני עמים שונים שאינם יהודים (וכפי שמלמדת פתיחת המגילה: רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת).
מקום אחר במקרא שבו היו שפירשו שהמילה גוי כוונתה לאיש יחיד הוא בדברי אבימלך מלך גרר, לאחר שבא אליו אלהים בחלום הלילה בעקבות לקיחת שרה: אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג (בראשית כ). ראב"ע בפירושו על אתר דוחה את הדעה הזו נחרצות: "אל תשמע אל דברי חולם החלום המחליף מילה במילה, שפירש הגוי – איש". ראב"ע מסביר שגם כאן פירוש המילה גוי הוא עם, ומובן דברי אבימלך הוא: "הגם עם צדיק תהרוג?" (וכתרגום אונקלוס: "העם אף זכאי תקטול").

דרך הרבים

במגילות ים המלח כבר ניתן למצוא שימוש במילה גויים במובן החדש, המקביל לנכרים. בחיבור הקרוי "ברית דמשק", שנכתב כנראה בשלהי ימי הבית השני ובו מפורטים הדינים וההנהגות שקיבלו על עצמם "באי הברית החדשה בארץ דמשק", מובא בין השאר: "אל יילד איש בהמה ביום השבת, ואם תפיל אל בור ואל פחת אל יקימה בשבת, אל ישבית איש במקום קרוב לגוים בשבת". הגויים שכאן הם כבר הגויים של לשון חז"ל, שהרי אין מדובר פה בעמים אלא במקום יישוב של נכרים.

ר' דוד קמחי מציע ב'ספר השורשים' הסבר לשינוי הסמנטי שהתפתח: "ורבותינו הרגילו בלשונם לקרוא לאיש אחד שאינו מישראל גוי, והיה ההרגל הזה אצלם לפי שכל איש שהיו רוצים לזכור שאינו מישראל רק מגוי אחר ולא נתברר אצלם מאיזה גוי הוא אם אדומי או ישמעאלי או משאר האומות, לפיכך היו אומרים גוי – כלומר שהוא מגוי אחר שאינו ישראל".

ניתן להציע בדרך שונה במקצת, שהשינוי התפתח דרך צורת הרבים של המילה. כפי שראינו, כבר בתנ"ך שימשה המילה גויים במובן של אומות העולם מלבד ישראל (למשל בפסוק בירמיהו י' ב': כֹּה אָמַר ה': אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה). ובכן, אם כל ה'עוילֶם' נקראים גויים, הרי טבעי שהיחיד מתוכם ייקרא גוי. באופן דומה ניתן להסביר את שינוי המובן של המונח 'עם הארץ', שבמקרא מתייחס תמיד לכלל הציבור – בעוד שבלשון חז"ל הריהו שם נרדף ליחיד הבּוּר. בני העמים נקראים כבר במקרא "עמי הארצות" (לדוגמא בעזרא ט' ב': וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת) – ולפיכך טבעי שבמשך הזמן היחיד מביניהם ייקרא 'עם הארץ' (ובהמשך יכונה כך גם היהודי שנוהג כמנהגם). אם נקפוץ בזמן אל תקופתנו אנו, ניתן לזהות תופעה לשונית קרובה – התפתחות מילה דרך צורת הרבים שלה - בשלטי מע"צ בכבישי הארץ, המזהירים למשל: "אין לנסוע בשול הימני". המילה שוּל נולדה כ'גזירה לאחור' מהמילה שוליים, שמופיעה במקורות רק בלשון רבים.

שינויים וצנזורים

בחלק מהסידורים בנוסח אשכנז שונה נוסח הברכה בברכות השחר מ"שלא עשני גוי" ל"שלא עשני נכרי", בשל הרצון להתאים את לשון הברכה ללשון המקרא (כפי שחז"ל תיקנו למשל לברך "בורא פרי העץ" אף שבלשונם נקרא העץ הנושא פירות בשם אילן). כך למשל מביא ר' יצחק בֶּער בסידורו 'עבודת ישראל' (יצא לאור ברדלהיים שבגרמניה בשנת תרכ"ח): "אף על פי שהרגילו חז"ל לקרוא 'גוי' לאיש אחר שאינו מישראל... בכל המקרא תיבת 'גוי' הוראתה כמו 'עם'... אבל 'נכרי' היא המלה הנכונה אם הכוונה על איש זר שאינו מזרע ישראל, ואנחנו מחובתנו לסדר תפילותינו בלשון ברורה". במשך השנים יצאו עוררים רבים על תיקוני נוסח מעין אלו, שנעשו מסברא ושינו ממסורת הדורות, ודומה שכיום כלל הסידורים, הן ספרדיים והן אשכנזיים, החזירו את הגוי למקומו.

אגב עיסוקנו במילה גוי, נציין שכידוע בדפוסים רבים של ספרי קודש שיצאו לאור באירופה נמחקה בשיטתיות המילה גוי על ידי הצנזורים הנוצריים או בהוראתם, ובמקומה נכתבה המילה 'עכו"ם' או 'כותי', כדי להרחיק את ההתייחסויות המסתייגות מן הגוי ולצמצמן לעובדי הכוכבים או לכותים שכבר אבד זכרם.

ב'ספר הזִקּוּק', ספר הוראות לצנזורים שנכתב בידי מומר יהודי באיטליה בשנת שנ"ו, נאמר בין השאר: "כל שם גוי גויים, או נכרי נכרים, אם יובן בעניינו שום גנאי וחרפה ודופי בגוי ההוא, יימחק וייכתב במקומו: עכו"ם". ברבות השנים, וברבות מהדורות הדפוס החדשות והמוגהות, הלכו ונתמעטו התערבויות הצנזורה וחזרו הנוסחאות המקוריות לתקנן. ברם, ישנם עדיין מקומות שנשארה בהן טביעת האצבע של הצנזורים, אף במהדורות בנות ימינו. מקרה אחד כזה ישנו בפרשתנו, בפירוש האבן-עזרא לפסוק: כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם - מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ז ו). ברוב דפוסי המקראות הגדולות (ואף במהדורות המשובחות יותר כמו 'המאור' ו'תורת חיים') נמצא בפירוש ראב"ע: "רק כה עשו להם, כטעם כי עם קדוש אתה, ולא תתגאל בדברי הכותיות המצויירות במצבות ואשרים". מה עניין הכותיות למצבות? אין זאת אלא שגיאת הצנזור, שהאריכה ימים. הפירוש המקורי היה "ולא תתגאל בדברי הַגְּוִיוֹת", היינו בעניינים הגופניים (ויש להשוות להקדמת ראב"ע לקהלת: "...אם תתלבן הרוח ותתקדש מטומאות תאות הגויות המגואלות..."). הצנזור קרא כאן "בדברי הגוֹיוֹת" והחליף אוטומטית כמנהגו ל"דברי הכותיות". אמנם דברי ראב"ע לאחר ההתערבות אינם מובנים כלל, אך האמת ניתנת להיאמר שגם במקומות שבהם לא התערב הצנזור לעיתים קשה מאוד לעמוד על כוונתו – וכנראה בשל כך נשאר הנוסח המשובש על מתכונתו.

*המאמר התפרסם במוסף 'שבת' של מקור ראשון, במסגרת טור העוסק במילה מפרשת השבוע.
ליצירת קשר עם המחבר: yetsion@gmail.com.