(עמוד 4 מתוך 5)

בשנת 1872 פרסם ב. רישר (J. b. Richard) ספר קטן בשם: 'העשרת לשון צרפתית. ערוך מלים חדשות'. המחבר בהקדמתו אומר, כי את המלים האלה לקח בכתבי הסופרים החדשים. ובאמת, מקצת המלים הן יצירי סופרי הזמן ההוא, ואולם רובן הן יצירי המחבר בעצמו, אפס כי רצה להיתלות באילן גדול.

עברה שנה, והמחבר פרסם מהדורה חדשה מהערוך הזה, בו הוא מודה ומתוודה על עוונו, כי הוא-הוא יצר כל המלים החדשות האלה, וחותם הקדמתו במלים האלה:

במספר רב כל כך של מלים חדשות שאני נותן בזה, מקצתן בוודאי תהיינה בהשקפה ראשונה מוזרות להעיניים, קשות להאוזן, ולארשת שפתיים; אבל, אם יחזור אדם את המלים האלה פעמים מספר בשפתיו, וחדלה זרותן והיו ככל יתר המלים הצרפתיות.

והמרחיב הזה לא פקפק הרבה, ויערוך עשרים אלף מלים חדשות, והעשיר בהן את לשון צרפתית.

מעט מעט שככה המלחמה הזאת. רק קולות בודדים נשמעו עוד בספרות הצרפתית נגד 'מחדשי המלים'. אחד 'מארבעים הנצחיים' חברי האקדמיה הצרפתית, וינה (Vinnet) קרא בישיבת כנסת הגדולה הזאת, ביום י"ד אגוסטוס שנת 1855, 'איגרת לבואלו' (Boileau), כולה מלאה שנינה חדה ומהתלות מרות על 'המחדשים':

'ארורים אלה מחברי ה"ערוכים", המטילים עלינו מלים שלהן אין אנו צריכים!'

קרא ה'מטהר' הזה, ויחרוז מחרוזות שלמות מהמלים הארורות. ובתוכן גם utiliser, fixa, entrain, lyrisme, formula, activer אלה המלים, אשר בלעדן לא ירים שום סופר צרפתי בימינו את עטו לכתוב אף שורה אחת.

זאת ה'איגרת לבואלו' עשתה רושם פחות או יותר גדול בעולם הספרות. במשך שבועות שלושה לא דיברו אלא ב'מחדשי המלים', וילגלגו עליהם כיד הלגלוג הטובה על הצרפתים.

ואולם, ה'ניאולוגיזם', לאמור יצירת מלים חדשות, לא מת, והוא חי וקיים בלשון צרפתית כיום הזה, והסופרים הצרפתים הולכים ומחדשים ויוצרים מלים חדשות בכל יום ויום ומרחיבים ומאדירים את לשונם.

ה'ניאולוגיזם' לא מת, מפני שהוא דבר טבעי, מפני שהוא צורך, שהוא הכרח לכל לשון, ושום דבר בעולם לא יוכל נגד הצורך האמיתי, נגד הכרח.

במקום שיש צורך, מה כוחה של התפלספות ריקה, של התחכמות אווילית? מה יוכלו קצפם ולגלוגיהם של כל המטהרים שבעולם? הצורך עשה שכמעט כל המלים אשר לגלגו עליהם המטהרים הצרפתים והתקלסו בהן, נתאזרחו בלשון זו, ואפילו ה'אקדמיה' בעצמה ובכבודה אשר כל עיקרה לא נבראה אלא לשמור על טהרת הלשון, פתוח פתחה סוף סוף דלתות 'מקדש' הלשון שלה לרוב המלים האלה, והן נתקדשו בקדושת הצרפתיות.

ואחרון שבאחרוני הפוסקים בהלכות לשון צרפתית, שכבר סמכו עליו חכמי הדור את ידם, הוא בן-עמנו החכם א. דארמשטטר, בספרו המשובח 'ביצירת מלים חדשות בלשון צרפתית בזמן הזה' (De la cr?ation actuelle des mots nouveaux dans la langue fran?aise) אשר ממנו שאבתי את כל הדברים שבאו בפרקים האלה, קובע הלכה בהוויה זו לאמור:

דרוש שהמלה החדשה תהיה נצרכה בהמקום ההוא, ושתהיה תרגום היותר ברור או היותר חזק של המושג הנרצה. בתנאים האלה יכופר לו להסופר החידוש; ולא זה בלבד, אלא שהמלה החדשה הזאת תהיה ראויה להתקיים בלשון, והיא תתקיים, כי אמנם רק בחוצפות כאלה יעשירו סופרינו הגדולים את לשוננו.