(עמוד 3 מתוך 5)

בימים הרעים האלה, אמר בעל ערוך השלם הזה בלגלוג דק, אי-אפשר יותר ליצור מחשבות ורעיונות. מוחנו מלא דברים ישנים. אבל יש תחבולה לתת להישגים האלה צורה של חדש, והוא להלבישן לבושים חדשים, מלים חדשות שלא שיערון אבותינו. אבל ישיבו לנו על זה, אין אדם רשאי לחדש מלים בלשון. – אף אני אשאלכם, על מה אתם סומכים לגזור גזרה זו על הציבור? לשוננו עתה משנה הרבה ממה שהיתה לפנים, קבל קיבלה הרבה מלים שלא היו בה קודם, ואין אנו שואלים אפילו מאין באו ומה מולדתן. לשוננו עתה יותר עשירה, יותר נוחה לתשמיש, ואולם, אחרי כל זה עוד לא הגענו לתכלית השלמות, ועוד אין בה כל המלים הנצרכות. ולמלא החיסרון באתי אני הצעיר בחיבור ה'ערוך השלם' הזה, אשר יראה לכם ברור כשמש בצהריים כמה הסופרים המפוארים יוצרי המלים החדשות העשירו את שפתנו, והער יעיר אותנו להוסיף לכת בדרכיהם ולברוא עוד חדשות.

כל זה נאמר בלעג; והמחבר הלך והתקלס במלים החדשות ?rudit וכדומה.

במחנה המערערים על ה'מרחיבים' בלשון צרפתית בימים ההם נמצא גם את הסופר הגדול וולטר. גם הוא מייסר בשוט לשונו את היוצרים מלים חדשות במקום שאין צורך לזה. רק למען התהדר, רק למען הגד באופן חדש מה שכבר אמרוהו אחרים.

'מי שאינו יכול לנוצץ במחשבה חדשה', אומר אבי הליטריות במאמרו אודות לשון צרפתית ב'מילון הפילוסופי' שלו, הוא 'מבקש להצטיין ולנצנץ במלה מחודשה'.

אבל, איש כוולטר לא יכול להתנגד לעצם דבר יצירת מלים חדשות. אפילו בלשון צרפתית העשירה קצת יותר מלשוננו, והפה הזה שאסר הוא הפה שהתיר בחתימת אותו המאמר בעצמו, וז"ל:

מלה חדשה לא תוכל למצוא חנינה אלא אם יש בה צורך גמור, ובתנאי שיבינוה הקוראים, ושצלצולה יפה לאוזן. אנו חייבים ליצור מלים בחכמת הטבע. תגלית חדשה, מכונה חדשה, דורשת מלה חדשה. אבל, האפשר לגלות חדשות ונצורות בלב האנושי? היש גודל אחר מאותו אשר נתנו לו ארשת שפתיים קורניל ובוסיאה? היש חוות נפש אחרות מאותן שצייר רסין?

וכיוון שלכל המושגים האלה היו לפי דעתו של וולטר מלים כדי הצורך בלשון צרפתית בימיו, לא נטה לבו אחרי ה'מרחיבים'.

המלחמה בין שני המחנות האלה בלשון צרפתית לא חדלה עוד ימים רבים. המרחיבים הוסיפו ליצור ולהרחיב את הלשון, והמטהרים הקדישו מלחמה על המלים החדשות כמו: desobligeante, baigneuse, chenille, dormouse, chiffonnier כל אלה מלים שאין מפקפק עתה בצרפתיותן.

והנה באה המהפכה הצרפתית הגדולה, ובעצם ידה ניפצה לרביבים. כמו את כל אלילי הקדושה של הישנות, גם אליל טהרת הלשון של המטהרים. הלב האנושי, חרף דעתו של וולטר, הרגיש בימים ההם רגשות אשר לא שיערו אבותינו מעולם, ולהרגשות ולהמושגים האלה היה צורך במלים חדשות, ואת המלים האלה יצרו לא חברות חכמים, כתביעות מתנגדי המרחיבים בקרבנו, כי אם סופרים, וכל אחד מבלי שאלת רשות משום אקדמיה שבעולם. ומה שעוד יותר נורא, כי איש אחד, ש. פוג'ן (Ch. Peugens) העיז לעשות מעשה מרחיב לשמו ולשמה של ההרחבה, ויחבר מילון של אלף מלים חדשות שהוא יצר, והחכם דארמשטטר מעיד עליו, כי רוב המלים נתקבלו בלשון הצרפתית. ובעקבות פוג'ן הלך סופר מצוין אחד, מארסיה, ויחבר גם הוא ערוך מלים, ובהקדמתו הכה על קודקודם של ה'מטהרים' ויטען כי רשאי ורשאי כל סופר בן-סמך בדבר ליצור מלים חדשות, ולא עוד אלא כי החרות הגמורה בעניין זה, אפילו אם היא עוברת את הגבול, הרבה פחות רעה למחשבת האדם ולהלשון בעצמה מהלחץ והדחק בלשון. והכלל האחד שהוא נותן בזה הוא, שלא תהיה המלה החדשה מתנגדת לדקדוק הלשון, ושתהיה דומה בצורתה ליתר המלים ממין ההוא בלשון.