השפה העברית
יצירת מלים חדשות בלשוננו
כל הזכויות שמורות ©
לדף הקודם | לדף הבא

(עמוד 2 מתוך 5)

הניסיון הראשון של יצירת מלים חדשות בכוונה, לשם הרחבת הלשון נעשה בלשון הצרפתית על-ידי הסופר רוֹנסאר (Ronsard). הוא יסד בשנת 1540 חברת בני עיש (Pleiades), אשר תכליתה היתה להעשיר ולהרחיב את לשון הצרפתית. ואם אמנם רבים קמו עליו בימים ההם ויתנוהו ללעג ולקלסה, בכל זאת עמלו לא היה לשווא. הלשון הצרפתית בחצי השני של ה'מאה השש עשרה' היתה אמנם קצת קשה, אך על-ידי עבודתו של רוֹנסאר ותלמידיו מלאה, עשירה, נמרצה, חיה ועזה.

אבל בראשית מאה השבע-עשרה קמו המטהרים ובראשם Despartes, Malherbe, Duperron, Bertaux, Balzac ויערכו מלחמה על המרחיבים. אז נפתח בית המועד של Rambouillet, האקדמיה נוסדה ומלכות ה'מתהדרות' (Les preecieuses) החלה. על-ידי פעולת חצר המלכות ובתי-המועד, הלשון מיטהרת, קובעים חברה קבועה וגוזרים איסור על חלק גדול מהמלים השגורות בפי המדברים והכותבים, מפני שאינם 'על טהרת הלשון', ממש כמו בעלי הטהרה שלנו בראשית התחדשות לשוננו. 'המנהג היפה' הוא תורת משה בהלכות הלשון, וכל מלה שאינה נהוגה 'בהמנהג היפה' בת מוות היא ועוברים עליה בבל ייראה ובל יימצא. – – –

'אחד מעיקרי ה"מטהרים" היה', אומר החכם דארמשטטר, 'לגזור חרם על יצירת מלים חדשות. הלשון הצרפתית חדלה מהיות לשון פתוחה: אוצר המלים שלה נסגר'. הסופר וג'לא (Vaugelas) היה אחד מהיותר קנאים ומחמירים בטהרת הלשון, וב"ההערות" שלו הקדיש מלחמה על כל המלים "שלא נאמרו מעולם בלשון הצרפתית' – – –

וג'לא העמיד תלמידים הרבה, ותורת 'טהרת הלשון' נהיתה ל'תורה מסיני' לקהל סופרים רבים, שהוסיפו לטהר את לשון הצרפתית.

ומכל מקום אפילו בדור טהור ההוא נמצאו סופרים אשר הרגישו הצורך והרשו לעצמם לברוא מלים 'אשר לא נאמרו עדיין מעולם בלשון הצרפתית'. – – – –

תלמיד מובהק להסופר וג'לא היה בימים ההם האב בוהור מחברת ישו. הוא היה מחמיר גדול בהלכות טהרת הלשון והיה מדקדק עם ה'מרחיבים המחריבים' כחוט השערה. – – –

והנה מי יגלה עפר מעיני שניהם, וראו כל אלה הממזרים שהאחד התקלס בשני והשני הפך בזכותם, נאספו אל תוך המחנה של המלים הצרפתיות לא בלבד במילונו הגדול של ליטרה, אלא גם במילון האקדמיה, והם נחשבים עתה לטהורים וקדושים ככל אחיהם ואחיותיהם, ומי שיעיז עתה לאמור כי אינם מלות צרפתיות והעיד על עצמו כי משוגע הוא, ולא עוד, אלא שאיש לא יוכל להבין כעת איך אפשר לדבר צרפתית בלי המלות האלה? – – –

בשנת 1692 פרסם פראנסוא דיקייר ספר 'על המלים הנהוגות כעת בלשון' (Des mots a la mode). אחריו החרה-החזיק עוד מטהר אחר, בוּרסו (Boursault), ויחבר מחזה-התולים על הדבר הזה בעצמו, ויחבר גם הוא פסוקים שלמים מהמלים החדשות, וישימן לראווה לפני הקהל. בין המלים ההן נמצאות גם impolitesse, גם היא היתה בימים ההם מלה חדשה, וגם אותה החרימו המטהרים החביבים, אף-על-פי שזה בורסו האיש בעצמו חש כי בעקב הגסות בימים ההם היה צורך במלה זו.

אבל, כמעט באותה שעה בעצמה אנו שומעים קול אחר מסופר קצת יותר חשוב מזה בוּרסו. פנלון המפורסם, במכתבו להאקדמיה, מתאונן על רישה ודלותה של לשון צרפתית, ומצטער על מלים רבות שהיו נהוגות בה לפנים והמטהרים גזרו עליהן חרם. ובין יתר דבריו הוא אומר:

אבל מלבד זה אני רוצה להכניס בלשוננו מלים חדשות. לפי דעתי, צריך להרשות ולקבל ברצון כל מלה החסרה לנו רק אם יש לה צלצול יפה. צריך כי אנשים בעלי טעם טוב יבורו את המלים הראויות להתקבל, והיותר עלולות לתכלית זו הן הלקוחות מלשון רומית, מפני שהן קרובות למלים רבות שכבר השתמשו בלשוננו ואין להן לעשות אלא פסיעה אחת להיכנס אלינו.

ופנלון היה נאה דורש וגם מקיים, ובמכתביו להכוהן לנגירון השתמש במלים חדשות יצירי-כפיו. אך צריך להודות על האמת, כי דווקא יצוריו הוא לא עלו יפה ולא נתקבלו בלשון, ואילו יצורי המלגלגים נתקדשו בקדושת הצרפתיות במהרה. כי אמנם לא כל הרוצה ליטול את השם מרחיב יבוא וייטול. יצירת מלים חדשות אינה סגולה נתונה לטובי הסופרים בכלל. לזה נצרך חוש מיוחד. ומי שאין לו הכשרון הזה, כל יצירותיו הן בעלי מומים אפילו אם הוא גדול בסופרים.

ממילה מובן, כי המטהרים הצרפתים הוסיפו לקרוא חמס על המשחיתים הוד יפי הלשון וטהרתו. הכוהן דיפונטן חיבר 'ערוך השלם' מהמלים החדשות, וישם בראשו הקדמה שבה הפך בזכותם של המתחדשים, בסגנון של 'סגי נהור':


1  |  2  |  3  |  4  |  5    





© כל הזכויות שמורות