![]() |
הגרמנית היא שפה הודו-אירופית, השייכת, יחד עם האנגלית וההולנדית, למשפחת השפות הגרמניות. ההיסטוריה של השפה
הגרמנית מתחלקת לשלוש תקופות: גרמנית ישנה (1050-750), גרמנית אמצעית (1500-1050) וגרמנית מודרנית (1500 עד
ימינו). התיעוד הכתוב העתיק ביותר בגרמנית הוא בערך משנת 750.
בתקופה הראשונה, היו דיאלקטים מקומיים ששימשו בכתב ולא היתה שפה אחידה וסטנדרטית. זוהי התקופה שבה החלה להווצר ◄שפת היידיש. בתקופה האמצעית התפתחה שפה אחידה יחסית כאשר הממשל החליף בהדרגה את שפתו הרשמית מלטינית לצרוף של מספר דיאלקטים של גרמנית בינונית-גבוהה. מרטין לותר, שבחר בגרמנית של השלטון הקנצלרי של סקסוניה לתרגום התנ"ך, עזר להפוך גרמנית זו לבסיס לגרמנית התקנית המודרנית. התפשטות האחידות בגרמנית הכתובה נעזרה גם במדפיסים שרצו, כמו לותר, לפנות לקהל רב ככל האפשר. יהודי גרמניה, שהיו מופרדים עד אז מהאוכלוסיה הכללית ונתונים לפרעות ולדיכוי, החלו בסוף המאה השמונה עשרה להתערות בגרמניה ובשפה הגרמנית. בתהליך זה היה מקום חשוב לתנ"ך בתרגומו לגרמנית של משה מנדלסון. בשנת 1778 הקים דוד פרידלנדר, חברו של מנדלסון, גמנסיה ראשונה ובה כל תכנית הלימודים היתה בגרמנית. ההשפעה על העבריתבסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים היתה גרמניה מעצמה מובילה באירופה והשפעתה היתה ניכרת במיוחד במזרח אירופה, שבה ישבו רוב היהודים באותה התקופה. התחייה של העברית המודרנית, שחלה גם היא בתקופה זו, הושפעה רבות מן השפה הגרמנית.הגרמנית השפיעה על העברית המודרנית בכמה דרכים: ראשית, בהיותה שפת התרבות של יהודי מזרח אירופה, היא שימשה בסיס לחידושי מילים רבים בדרך של תרגום מילולי (תרגומי שאילה). שנית, גרמניה היתה אז מעצמה תעשייתית מובילה, והשימוש בטכנולוגיות הגרמניות בארץ השפיע על אימוץ מונחים גרמניים רבים. בתהליך זה שימשו בתפקיד חשוב אנשי המושבות הטמפלריות, אשר הביאו עמם לארץ את הטכנולוגיות הגרמניות, ומהם למדו אנשי הישוב את שיטות העבודה ואת המונחים הגרמניים. בהמשך, העולים מגרמניה וממזרח אירופה, שהביאו איתם את הציוד והידע הגרמני בתחומי ההנדסה, הבניין, הדפוס ועוד, השתמשו במונחים הגרמניים וסייעו בחדירתם לעברית. תחומים נוספים שבהם קיימת עד היום השפעה של הגרמנית על העברית הם החינוך, המשפט וההשכלה הגבוהה. בנוסף לזה, היתה השפעה גרמנית על הסלנג העברי, בעיקר באמצעות התווך של שפת היידיש, המבוססת במידה רבה על אוצר מילים ותחביר גרמני. החינוך וההשכלה הגבוההבשנת 1901 נוסדה בגרמניה אגודת "העזרה ליהודי גרמניה" במטרה לסייע לחינוך העברי בעולם. האגודה תמכה בבתי ספר ובגני ילדים בארץ ישראל וייסדה בתי ספר, בית מדרש למורים, מוסד להכשרת גננות ובית ספר למסחר. שפת ההוראה הראשית במוסדות האלה היתה הגרמנית, ולצידה, כשפה שניה – העברית. בשנת 1907 יזמה האגודה את הקמתם של בית הספר הריאלי ושל הטכניון בחיפה, וביקשה לקבוע בהם את הגרמנית כשפת ההוראה במדעים המדוייקים. החלטה זאת עוררה בישוב מחלוקת גדולה, שנודעה בשם ◄מלחמת השפות. מלחמת השפות הוכרעה לבסוף בנצחון העברית.מוסדות החינוך של חברת "העזרה", שבהם לימדו את השפה הגרמנית, ויוצאי גרמניה, שהיו בין מקימי המוסדות להשכלה גבוהה בארץ, תרמו לחדירת מונחים מגרמנית לתחומי החינוך וההשכלה הגבוהה. בין המונחים בתחום החינוך אפשר למנות את גן הילדים (Kindergarten), את בית הספר התיכון (Mittelschule) ואת הקונסרבטוריון (Konservatorium) הוא בית הספר למוסיקה. גם הגמנסיה (Gymnasium) יסודה בשיטת הלימוד הגרמנית (שהיתה נהוגה גם בארצות מזרח אירופה): חלוקת שנות הלימוד בגמנסיה לארבע שנות יסודי ולשמונה שנות תיכון, היא המקור למונחים שמינית, שביעית, שמיניות, שביעיסט וכו', המציינים את שנות הלימוד העליונות. בנוסף לכך, גם מדרג הציונים העשרוני הנהוג בבתי הספר ושמות הציונים בלתי מספיק, טוב מאד, מצוין וכו' מקורם בגרמנית. בתחום ההשכלה הגבוהה מוצאים השפעות גרמניות במילים: (Kurs), מנזה (Mensa) ונייר לקמוס (Lackmuspapier); וכן בשמה של הפקולטה למדעי הרוח (Geisteswissenschaften) – בארצות האנגלו־סקסיות השם המקובל הוא Humanities (מהמילה אדם, אנושי). החוק, המשפט והכלכלההגרמנית השפיעה גם על תחומי החוק המשפט, כך למשל המונחים מושבעים (Geschworene) וחוק יסוד (המקביל ל־das Grundgesetz הגרמני) הגיעו אלינו מגרמנית; המונח מדינת חוק (Rechtsstaat) לקוח מתורת המשפט הגרמנית; והביטוי אני קורא אותך לסדר (Ordnungsruf), מקורו בשפות האירופיות וכנראה הגיע גם הוא לעברית מגרמנית. עוד השפעה גרמנית היא בנוסח הפניה הרשמי, בגוף שלישי, הנהוג בבתי המשפט שלנו, תוך קידות ומלמולי "כבודו" – בניגוד לצורת הפניה המקובלת העברית, שבה פונים אף אל הקב"ה בלשון "אתה". בתחום הכלכלי מוצאים את המונחים פירמה (Firma) – החברה המסחרית, נייר הערך (Wertpapier) וכן את המושג בערבון מוגבל (mit beschraenkter Haftung).השיפוצים והבניין
מונחים רבים הגיעו מן הגרמנית לתחום השיפוצים והבניין:
תופעות לשוניות
מילים שמקורן בגרמניתאוטו (Auto) – השם המקובל בגרמנית למכונית.בוידעם (Boden) – עליית־תקרה (קיצור של Dachboden – מילולית: "עליית גג"). ביס (Biss) – נגיסה; לרוב ממאכל של מישהו אחר: "תביא ביס". במקור: נשיכה. גוטה (Gute) – טוב. מוכר בעיקר בצורה הכפולה: גוטה גוטה. גשטאלט (Gestalt) – מילולית : תבנית. בהשאלה: שם לתפישה פסיכולוגית וטיפולית מפורסמת. וינקר (Winker) – אור איתות במכונית. וישר (Wischer) – מגב לשמשת המכונית. Wischen פירושו לנגב. בוויש (או "בוויש אחד") – מעבר מהיר על משהו בלי עצירות ובלי היסוסים. טורט (Torte) – עוגה, לרוב עוגת ספוג החתוכה לשכבות וביניהן מילוי. טרמפּ (Trampen) – לנסוע בטרמפים. "לתפוס טרמפ (על)": לנצל הזדמנות אחת כדי לקדם מטרות אחרות. יקה – שם קיבוצי לעולי גרמניה. מקור המילה הוא במילה Jeck, שפירושה הוא "טיפש" או "ליצן" באחד מהדיאלקטים של הגרמנית. המילה שימשה במאה ה-19 ככינוי גנאי בפי יהודי מזרח־אירופה לכל גרמני באשר הוא (ולא רק ליהודים תושבי גרמניה!), ועם עליית יהודי גרמניה לארץ, דבק בהם הכינוי. לאגר – "כל כך התאמצתי עד שכמעט שפכתי לאגר". לופטגשפט (Luftgeschäft) – עסקי אוויר; עבודה לא יצרנית ולרוב גם לא ישרה. לק (Leck) – טעימה, ליקוק; לרוב של גלידה. מברשת – בן יהודה חידש את המילה (וכן את השורש "להבריש") על פי הצליל של המילה הגרמנית Bürste. מישמַש (Mischmasch) – תערובת חסרת שיטה. mischen פירושה לערבב. פוי (פויה) (Pfui) – מילת גינוי לילדים. פאלש (Falsch) – מילולית: מוטעה, שגוי. בכדורגל: בעיטה מסובבת. באטליז, "פאלש פילה": פילה מדומה, חלק מבשר הפרה. פיינשמקר (Feinschmecker) – אנין טעם. מילה הנאמרת בדרך כלל לגנאי ומצביעה על התנשאות. פלטפוס (Plattfuss) – רגל שטוחה. פן (Föhn) – מייבש שיער וגם, בהשאלה, כינוי לשיער מסורק ובעל נפח אחרי ייבוש במייבש שיער: "לעשות פן". במקור: רוח חמה ויבשה וגם מייבש שיער. פריש-מיש – ערבוב הקלפים מחדש. בהשאלה: חלוקת תפקידים מחודשת. מילולית : ערבוב טרי. Frisch הוא טרי (ע"ע מישמש). צימר (Zimmer) – מילולית: חדר. בעברית: בית נופש כפרי. קאנט (Kante) – קו תיחום, שוליים. בהשאלה: "על הקאנטים" (או "בקאנטים") – במצב קשה. קיטש (Kitsch) – חסר ערך אמנותי. במקור: וולגרי או חסר ערך. המושג מציין יצירות אומנות וחפצים אומנותיים (לעיתים גם כאלה המיוצרים בייצור המוני), המעוצבים בחוסר טעם, מתוך רגשנות מופרזת ובאיכות ירודה מבחינה אומנותית. רמה (Rahmen) – מסגרת. בעברית: החלק המחבר בין המושב והכידון באופניים. "הרכיב אותה על הרמה". רצפט (Rezept) – מרשם רפואי. בהשאלה: נוסחה פשוטה להצלחה. שוונג (Schwung) – תנופה, תנע. שימושים: "בשוונג", במרץ רב ובתנועה אחת, "אם אני כבר בשוונג" - מאחר שאני כבר בעניינים וסיימתי בזריזות לטפל בדברים דומים; "תפס שוונג": תפס תאוצה. שטנץ (Stanze) – תבנית. "כולם מאותו השטנץ": תיאור ביקורתי של אירועים, מופעים או בני אדם הנראים או פועלים על פי אותו דגם. שטרודל (Strudel) – במקור: מערבולת. בהשאלה: כרוכית, עוגת תפוחים, וגם הסימן @ בדוא"ל. שינקן (Schinken) – קותלי חזיר, האם. שלאפשטונדה (Schlafstunde) – מילולית: שעת שינה. יוחד לשנת אחר הצהריים המקודשת של הייקים, ומכאן של כלל עם ישראל. שלוק (Schluck) – לגימה; לרוב ממשקה של מישהו אחר: "תן לי שלוק". schlucken פירושו ללגום. שמוץ (Schmutz) – מילת גנאי לתנועת השומר הצעיר. שילוב של ראשי התיבות "השומר הצעיר" ושל המילה הגרמנית שפירושה לכלוך. מכאן גם השם שמוצניק, חבר השומר הצעיר. שמאלץ (Schmalz) – שומן מן החי. בהשאלה: מתיקות מוגזמת, בעיקר בתחום האמנות והבידור. שנורקל (Schnorchel) – צינור קצר ומעוקל לאוויר שמשתמשים בו לצלילה שטחית מתחת לפני המים. במקור: מילת סלנג של הצי הגרמני שפירושה אף בולט (קרובה לפועל schnarchen שפירושו לנחור). שניצל (Schnitzel) – כתיתה. השניצל הישראלי עשוי מחזה עוף או הודי (במקור – מבשר עגל). שפגט (Spagat) – (תרגיל התעמלות) בפישׂוק רגליים, כאשר הרגליים ניצבות לגוף. שפיץ (Spitze) – חוד, קצה (גם ביידיש). מילים וביטוייםהגרמנית שימשה גם מקור חשוב לחידוש מילים וביטויים בדרך של תרגום מילולי (תרגומי שאילה). ביניהם:
הגייה | כתיב | צורה | אנשים | חיות | צומח ודומם | זמן ומקום | מגזרים | אטימולוגיה
דקדוק | ניקוד | יוצאי דופן | סגנון | פיסוק | היסטוריה | כתב | תהליכים | שירים כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2022
|
|