השפה העברית - נדון ונידון
השפה העברית

נדון ונידון

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
שאלה של צורה
שאלה של צורה
לדף הקודם | לדף הבא

שתי הצורות נדון ונידון הן שקולות ולשתיהן אותו תפקיד דקדוקי - בינוני פועל של הפועל נָדוֹן (השורש דו"ן בבניין נפעל):
  • הצורה נדון היא תנ"כית: וַיְהִי כָל-הָעָם נָדוֹן, בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל ב יט י).
  • הצורה נידון היא מלשון חכמים: "מפני שהוא נידון בנפשו" (משנה, ב"ק ג י); "אין הנידון דומה לראיה" (תוספתא, פסחים א ה).

היום מקובל להבחין בין שתי הצורות באופן הבא:
  • נדון מתאר נושא או עניין שדנים בו (למשל, שורת "הנדון:" שמופיעה במכתבים).
  • נידון מתייחס לבן אדם (כגון נידון למוות).




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016