השפה העברית - אייל וצבי
השפה העברית

אייל וצבי

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
בעלי חיים
בעלי חיים
לדף הקודם | לדף הבא

עוד זוג של בעלי חיים שלעיתים מבלבלים ביניהם הוא האַיָּל והצבי.

קודם כל, נעשה סדר בשמות:
  • אַיָּל (ayal) הוא הזכר של האיילה, ועליו נדבר מייד.
  • אֱיָל (eyal) משמעו כוח, אומץ או עזרה. כמו בתהלים (פח ה): נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר, הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל.
  • אַיִל (ayil), לעומת זאת, הוא הזכר של הכבשה. צורת הנסמך של אַיִל היא אֵיל (כמו בַּיִת/בֵּית), ואנו מכירים אותה מהביטויים אֵיל הון, אֵיל נפט.
  • ויש גם אִיל (il), שהיא סוג של תולעת מזיקה, שנזכרת עוד בתלמוד.

אַיָּל
לילידי הארץ, האיילים מוכרים לרוב מסיפורי האגדות: אייל הצפון, הבמבי של וולט דיסני, האייל של סנטה קלאוס. למעשה, אין כמעט איילים החיים בארץ בטבע, פרט לרמת הגולן, ולמספר פרטים שמושבים לטבע במסגרת החי-בר.

משפחת האייליים (Cervidae) מצוייה באסיה, באירופה ובאמריקה. אייל הצפון הוא אחד המפורסמים שבהם, אבל תפוצתו מוגבלת לחלק הצפוני של שלוש היבשות הנ"ל. האייל בעל הקרנים המסועפות הוא האייל האציל, האייל הגדול הנפוץ בצפון אמריקה הוא האייל הקנדי (Elk) והאייל הגדול מכולם הוא האייל הקורא (Moose).

מימין: איילה ועופר (איילים), משמאל: אייל קורא.

שני בנים למשפחת האיילים נזכרים במקרא והיו נפוצים בארץ בעבר: אייל הכרמל (Capreolus capreolus) והיחמור (Dama). היום נעשה מאמץ להשיב את אייל הכרמל ואת היחמור לארצנו (ראו בתחתית הדף).

צבי
תת-משפחת הצבאים (Antilopinae) שייכת למשפחת הפריים. הסוג המצוי בארץ הוא הצבי (Gazella), שלו 20 מינים, מהם שניים מצויים בארץ: צבי הנגב (Gazella dorcas) והצבי המצוי (Gazella gazella).

צבי הנגב (מימין) וצבי מצוי (משמאל).


חושי הצבי – הראייה, השמיעה והריח – מפותחים מאוד. הצבי קל רגליים, ובתנ"ך הוא הפך לסמל למהירות:
  • וְכִצְבָאיִם עַל-הֶהָרִים לְמַהֵר (דבה"י א יב ט)
  • קַל בְּרַגְלָיו, כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה (שמואל ב ב יח)

ובשיר השירים, נמשלים האהוב או האהובה לצבי:
  • דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים (שיר השירים ב ט)
  • שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שיר השירים ד ה)

למילה צבי שלוש צורות רבים - צביים, צבאים וצבאות:
    הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה (שיר השירים ב ז)

מעניין לציין, שלמילה צבי יש גם משמעות נוספת – יופי והדר:
  • וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת, תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים (ישעיהו יג יט)
  • בקינת דוד נאמר: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל (שמואל ב א יט) – במשמעות של יפי העם והארץ
  • אֶרֶץ .. זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ--צְבִי הִיא לְכָל-הָאֲרָצוֹת (יחזקאל כ ו)

אבל המשמעות הזאת שייכת למילה אחרת שבמקרה התאחדה עם המילה צבי שבה אנו עוסקים. בשפה ה◄פרוטושמית, שקדמה לעברית, היו יותר עיצורים מאשר בעברית ולכן לעיתים מילים שונות בפרוטושמית התאחדו למילה עברית אחת. בפרט, האות צד"י בעברית מקורה בשני עיצורים שונים בשפה הפרוטושמית: צ' וט'. המילה צבי במובן בעל החיים קיימת גם בערבית ובארמית בצורה ט'בי (או טבי), ומקורה בצד"י מסוג אחד. המילה צבי במובן יופי מגיעה מהשורש צב"י שקיים גם בשפות שמיות שונות ששמרו על ההבחנה בין שני סוגי הצד"י, ובהן הוא נכתב בצד"י השנייה.

"צבי היא לכל הארצות"
(תמונת אייל, מתוך ספר מן המאה הי"ט)






כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016