השפה העברית - היטמעות ראשי תיבות
השפה העברית

היטמעות ראשי תיבות

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
תהליכי שינוי
תהליכי שינוי
לדף הקודם | לדף הבא

דרך נוספת ליצירת מילים חדשות בשפה היא הפיכה של ראשי תיבות למילים בפני עצמן. התופעה הזאת מוכרת כבר בתנ"ך. למשל, על אברהם אבינו נאמר בספר בראשית שהוא קיבל את שמו "כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (יז ה). אמנם ההסבר התנ"כי הזה הוא כנראה מדרש שמות מאוחר, אבל מתברר מכאן, שיצירת מילים חדשות בדרך של ראשי תיבות היתה מוכרת כבר אז. התהליך הזה קורה באופן טבעי בשפה: כאשר ראשי תיבות נעשים שגורים, הגרשיים נשמטים מהם והם הופכים למילה לכל דבר.

יש ראשי תיבות שתהליך ההטמעה שלהן בשפה כבר הושלם, והן כיום כבר מילים לכל דבר. למשל: תפוז (תפוח זהב). יש ראשי תיבות שאפילו נוצרו מהן פעלים: מדין וחשבון, למשל, קיבלנו את המילה דּוּחַ ואת הפועל לדווח. מראשי תיבות אחרים לא נשמטים הגרשיים, אבל אומרים אותן כאילו היו מילה בשפה, ובכתב, הופכים את האות האחרונה בהן לסופית: או"ם, נדל"ן, ש"ץ.

להרחבה: ◄כללי הגרשיים.

בראשי תיבות הנהגים כבר כמילה בפני עצמה, אבל שלא איבדו עדיין את הגרשיים ואת הזיקה למילים המרכיבות אותם, עולה השאלה מהו המין של המילה - האם יש להתייחס אליה כזכר או כנקבה? למשל, המילה ד"ש (דרישת שלום): אמנם המילה 'דרישה' היא נקבה, אבל 'ד"ש' הוא זכר. האם יש לומר 'ד"ש חמה' או 'ד"ש חם'?

התשובה היא שבמילים שהן במעמד הביניים הזה, שתי האפשרויות נחשבות תקינות. מי שבוחר לאמץ את 'ד"ש' כמילה בשפה יגיד ד"ש חם ומי שזוכר עדיין שד"ש היא 'דרישת שלום' יגיד ד"ש חמה. אני חושב שהתהליכים הלשוניים הללו מתחילים תמיד "מלמטה", מלשון הדיבור, ולכן הלשון התקנית והגבוהה יותר תעדיף לזכור שמדובר בראשי תיבות ולומר 'ד"ש חמה', בעוד שבסלנג יעדיפו לומר 'ד"ש חם'. אבל שתי האפשרויות נחשבות תקינות, וסביר להניח שבעוד כמה שנים נשכח את מקור המילה, ונגיד דש חם כמו שאנחנו אומרים היום האו"ם החליט ולא האו"ם החליטו.

מאתר האקדמיה:
אין האקדמיה מתערבת בקביעת המין של צירוף שהוא ראשי תיבות. (לפי זה האומר 'מצ"ח חוקרת' או 'מצ"ח חוקר' אינו משתבש. כך גם: 'ד"ש חם' או 'ד"ש חמה'; 'התק"ם החליט' או 'התק"ם החליטה').




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018