גופן (font) הוא הצורה של האותיות בטקסט מסויים. הגופן מתאר את אופן הציור של אותיות הא"ב
ושל שאר הספרות וסימני הכתב. המילה
גּוֹפָן מופיעה כבר בתלמוד הבבלי "כאן בגופן שלנו כאן בגופן שלהן" (מגילה
ט א) ומקור המילה כנראה מ
◄יוונית (grapheion - כתיבה).
השימוש במושג "גופן" השתרש בשנות השבעים של המאה העשרים בתחום הדפוס והמחשב, כאשר התפתחות המחשב הובילה לפיתוח
אותיות שניתן להציג אותן במהירות על גבי צג מחשב ולהדפיסן בקלות במדפסת. עד אז היה בשימוש המונח "כתב", "אות"
או "אות דפוס". כיום משתמשים במושג "אות" לציון עשרים ושניים הסימנים בא"ב, והמילה
גופן מציינת את
אופן הציור של האותיות ושל שאר סימני הדפוס.
הגופן הנפוץ ביותר כיום בהדפסה עברית, "פרנק-ריהל", נוצר בגרמניה בשנת 1910 על ידי רפאל פרנק ואוטו ריהל (Rühl).
לצידו נפוצים גם הגופנים "נרקיס", "דוד" ו"הדסה", שעוצבו במחצית השניה של המאה העשרים. במחשבים משתמשים לרוב
בגופנים הלועזיים, כגון Arial או Times New Roman, הכוללים לרוב עיבוד של אחד מגופני הדפוס העבריים.
דוגמה בולטת לקשר שבין הגופן שבו נעשה שימוש לצורך הדפסת ספר לבין תוכנו של הספר ניתן למצוא בתנ"ך.
האות (גופן) "קורן" עוצבה במיוחד לשם הדפסת התנ"ך, והיא הפכה מאז לאות התקנית להדפסת פסוקים מן התנ"ך:
|
פסוקים כתובים באות "קורן"
|
גופן מפורסם וותיק יותר בדפוס העברי הוא כתב רש"י, שהינו אחד הגופנים העתיקים ביותר הקיימים בעברית. כתב רש"י
התפתח מכתב היד הספרדי החצי קורסיבי של ימי הביניים והוא שימש בדפוסים העבריים באופן בלעדי כמעט להדפסת
פרשנויות למיניהן בשולי הטקסט של ספרי קודש:
|
טקסט בכתב רש"י
|
הכתב העברי המודרני קיים בשלושה סוגי כתב:
- כתב מרובע - הנפוץ ביותר בדפוס ובתצוגה על גבי מחשב; בעל צורות מרובעות.
התפתח מכתבי יד עבריים בעלי אופי רשמי או דתי, כגון ספרי תורה וכתבי קודש אחרים.
באופן מסורתי מזהים שני סגנונות של כתב מרובע:
- הסגנון האשכנזי הקוים האופקיים של האותיות עבים במיוחד, ואילו הקוים האנכיים דקים.
- הסגנון הספרדי יש הבדל קטן בלבד בין עובי הקוים האנכיים והאופקיים.
- כתב מעוגל - כתב היד המשמש היום במדינת ישראל, שוטף ובעל צורות מעוגלות.
התפתח מכתב אשכנזי קורסיבי (שוטף, לרוב מעוגל ומחובר) של ימי הביניים.
- כתב רש"י - הכתב המשמש כיום כמעט בלעדית להדפסת פירושים לתנ"ך ולתלמוד.
התפתח מכתב ספרדי חצי קורסיבי של ימי הביניים, אשר שימש בכתבי יד בעלי אופי פרטי או בענייני חול.
בגופני מחשב, בהתאם לתקן הקיים באנגלית, מוגדרים לכל גופן ארבעה אופני כתיבה שונים: רגיל, מודגש, נטוי
ומודגש-נטוי. במקור, היו אלה ברוב המקרים גופנים שונים, ולצורך נוחיות הכתיבה במחשב איחדו אותם תחת שם אחד.
כך למשל, האות הנטוייה הקרויה באנגלית
Italics, ציינה בעבר סוג של גופן. היום בעידן המחשב
היא אחת מצורות הכתיבה האפשריות של רוב הגופנים.
הערה לעניין כתב ה-Italics בעברית, מאת
טל כהן:
כתב ה־Italics פותח לפני כמה מאות שנים באיטליה עבור השפה הלטינית (ומכאן שמו). זה היה גופן קורסיבי, דק וקליל
יותר מגופני הדפוס הרגילים, והמהדרין היו כותבים אותו גם בהטייה. אולם ההטייה כשלעצמה אינה לב העניין: מדובר
פשוט בגופן שונה.
|
|
למשל, האות f בכתב רגיל אינה יורדת מן השורה וודאי שאינה סימטרית. האות f ב־Italics יורדת מן השורה,
והיא נראית כמו סימן אינטגרל עם קו באמצעו. גובה הקו אמצע השורה (ולא ראש השורה כבכתב רגיל), והאות היא
בעלת סימטריה סיבובית של 180 מעלות (סביב מפגש הקו עם סימן האינטגרל). בקיצור, אות שונה; וזוהי רק דוגמה
אחת מני רבות.
|
במערכות טיפוגרפיה ממוחשבת ''רציניות'', לכל גופן ישנו ''גופן משלים'' המייצג את אותו הגופן בסגנון Italics.
יום אחד התעורר חכם אחד והחליט כי גם גופנים ללא ''גופן משלים'' ניתן להציג ב־Italics, פשוט על ידי הטייתן.
זוהי שגיאה! קחו את הגופן הלועזי Helvetica, למשל (שנודע כיום, משיקולי זכויות יוצרים וכאלה, בעיקר בשם Arial.
ההבדלים זניחים). אם תיקחו f בכתב זה ותטו אותה על צידה, או אם תעשו את אותו הדבר לאות a, וכו' – התוצאות
אינן Italics, אלא סתם ''Arial מוטה''.
ובכן, בכתב האנגלי הטייה כשלעצמה נראית בסדר: האותיות הלועזיות הן ''מעוגלות'' ולהטייה תוצאה נחמדה מבחינה
חזותית. אלא שהאותיות העבריות נקראות ''הכתב המרובע'', ולא בכדי.
הטיית כתב עברי אינה מפיקה כתב יפה או נאה לעין – להיפך. התוצאה צורמת. ''קיצור הדרך'' של המתכנת האלמוני
ליצירת כתב Italics פשוט לא עובד בעברית!
ניתן ליצור את אפקט ה־Italics הנכון בעברית על-ידי מעבר לכתב דק יותר, שכן עובי באותיות היא ההבדל החשוב
בין Italics לבין אות רגילה – העובי, ולא ההטייה. למשל, מעבר מכתב ''דוד'' או ''נרקיסים'' לכתב ''מרים'' יוצר
את האפקט הרצוי בדיוק: טקסט ''קליל'' יותר, דק יותר, ולפיכך מודגש כיאות, ללא החסרונות המצויינים לעיל של שימוש
בקו תחתון או הדגשת Bold רגילה.
לסיום, לא פחות חשוב: בשפה האנגלית, הנטייה של ה־Italics היא לימין, כלומר עם כיוון הכתיבה.
מעבדי התמלילים החביבים עלינו מטים גם כתב עברי, באונסם אותו לצורת Italics, באותו כיוון – אך אבוי,
הפעם מדובר במצב בו האות מוטה נגד כיוון הכתיבה, והדבר צורם עד מאד.