השפה העברית -
השפה העברית
הזומם והמזים
כל הזכויות שמורות ©
לדף הקודם | לדף הבא

זָמַם [בניין פעל/קל] – פירושו חשב להרע, התנכל.
במישור המשפטי – העיד עדות שקר על מנת להרשיע את חברו.

שורש המילה הוא: זמ"מ.

מאותו השורש אך בבניין הפעיל – מגיעה המילה: הֵזֵם [ה' ו- ז' צרויות], ופירושו הוא: הוכיח כי העד הוא זומם, גילה את שקרו של העד על ידי שהוכיח כי באותה שעה שעליה העיד אותו עד – היה הוא עצמו במקום אחר ולכן דבריו אינם מתיישבים עם המציאות [על פי אבן-שושן].
בעוד שהמילה זָמַם [מבניין קל] היא פעולה שלילית, המילה הֵזֵם [מבניין הפעיל] היא פעולה חיובית המתארת סיכול הרשעה של נאשם אשר זממו נגדו וכרו בור להפילו לתוכו על לא עוול בכפו.

נדיר שמאותו השורש – יוצאות מילה והיפוכה, שכן בדרך כלל בניין הפעיל נותר "בצד" של בניין קל, ו"מפעיל" אותו, כמו – "סבר – הסביר", "שמע – השמיע", "הלך – הוליך", וכיוצא בזה.

מכאן גם הביטוי המשפטי תַּצְהִיר הֲזָמָה, שעניינו תצהיר הבא לסתור דברי מישהו [בייחוד: עד], ולהוכיח כי שיקר בעדותו.
עינינו הרואות כי הֲזָמָה – גילוי שקריו של הזומם וסיכול כוונתו לעוות דין.

מאותו השורש [זממ] – יוצאים שניים מנוגדים:
א. הזומם רעה על חבירו.
ב. הבא להוכיח כי חברו זמם ושיקר בעדותו.

אלו הניגודים הנאים שבשפתנו.


ליצירת קשר עם המחבר: avram@benezra.co.il.