השפה העברית -
השפה העברית
במראות הצובאות
כל הזכויות שמורות ©
לדף הקודם | לדף הבא

בפרשת ויקהל נאמר בספר שמות פרק ל"ח פסוק ח':

וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת--בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

מהן אותן "מראות צובאות"?

שמא כוונת הדברים היא בסמיכות – המראות של הצובאות? [המראות של הנשים שצבאו = נאספו והתקבצו ליד אוהל מועד] - ואז, לא המראות צובאות אלא הנשים, הן צובאות, ובמראות שלהן – עשו את כיור הנחושת ואת כנו [בסיסו]. שכן, מראה אינה בהכרח מעשה זכוכית, כי בעבר נהגו להשתמש במראות נחושת.

המראות הצובאות מצויות בשני מקומות בתנ"ך, ושניהם בהקשר להתאספות הנשים ליד אוהל מועד.

עיון בפירוש רש"י מלמד על אגדה ואלה דבריו שם:

"בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכול, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים, כשהיו בעליהן יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה, ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאווה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם".

צובא = נאסף, נקבץ.

המקום השני בתנ"ך בו מופיעה המילה צובאות הוא בספר שמואל א' פרק ב' פסוק כ"ב, שם נאמר על בני עלי:

וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד; וְשָׁמַע אֵת כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל-יִשְׂרָאֵל,
וְאֵת אֲשֶׁר-יִשְׁכְּבוּן אֶת-הַנָּשִׁים, הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד

ורש"י מפרש שם –

"אשר ישכבון – כמשמעו".

הנשים היולדות היו באות לאוהל מועד לשם הקרבת קורבן – [היו צובאות שם] – ובני עלי היו שוכבים עמן.

פרשני מסורה אחרים מפרשים את הפסוק שלא לפי פשוטו.


ליצירת קשר עם המחבר: avram@benezra.co.il.