השפה העברית - כל קרובי המשפחה
השפה העברית

כל קרובי המשפחה

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
בני אדם
בני אדם
לדף הקודם | לדף הבא

אחיין ואחיינית
האחיין (nephew) והאחיינית (niece) הם הילדים של האח או של האחות.
על פי המקובל באנגלית, גם ילדיהם של הגיסים והגיסות נקראים אחיינים.
כמו כן:
  • אחיין מדרגה שנייה - בנו של בן הדוד.
  • נכדן ונכדנית- הנכדים של האח או של האחות.

אם חד-הורית
מונח שמשמעו: "אם [במשפחה] חד-הורית", כלומר, אם המגדלת את ילדה או ילדיה בגפה, ללא בן זוג. המונח הזה אינו מדויק, שכן המשפחה היא חד-הורית ולא האם. מונחים דומים נוספים: "הורה יחיד"; "אם יחידנית". לפי החלטת הכנסת (19.5.2014) המונחים הוחלפו במונח הורה עצמאי.

בן־דוד ובת־דודה
על פי המקובל, הבן של הדוד והדודה נקרא "בן־דוד", אבל הבת היא "בת־דודה" - מה שנראה קצת מוזר, לאור העובדה ששניהם הם ילדים של שני בני הזוג (◄הרחבה). בתנ"ך, הבת של הדוד נקראת "בת דוד", כגון: וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ (אסתר ב ז).

לכלל הזה יש גם יוצא מן הכלל. אצל בני העדה הספרדית מבחינים בין "בן דוד" לבין "בן־דודה". ובערבית יש שני סוגי דודים הנקראים בשמות שונים: דוד מצד האב (عَمّ) ודוד מצד האם (خال). הנחשב יותר הוא הדוד מהקרבה של האב, ודוד מצד האם נחשב למשני בהיררכיה.

בנו של בן־דוד של הורה (סב־רבא משותף) נקרא בן־דוד מדרגה שנייה, ובאופן דומה קיימים בן דוד מדרגה שלישית, רביעית וכיו"ב. זה דומה להגדרת הקרבה באנגלית: באנגלית אומרים second cousins לציון שני נינים של אותו סב רבא.

לציון קרבה בין בני דודים שאינם בהכרח בני אותו הדור ניתן להשתמש בשיטה הבאה:
  • ראשון בראשון – קרבה שבין שני אחים.
  • שני בשני – קרבה בין בני הדור השני, כלומר בין ילדים של שני אחים (כמו "בני דודים").
  • שני בשלישי – קרבה שבין בני אח אחד לבני בניו של אח אחר.
  • ... וכך הלאה - המספרים קובעים את המרחק מכל אחד מהצדדים להורה המשותף.
שיטה זו דומה לשיטה האנגלית שבה "first cousins once removed" מציין נכד ונין של אותו סב.

גיס וגיסה
יש כמה קרובים הזכאים להקרא גיסים. אם אחותך או אחיך נשואים, בעלה של אחותך ואשתו של אחיך נקראים גיסך וגיסתך. בנוסף לזה, לאדם נשוי או אשה נשואה, גם האחים והאחיות של בני הזוג וכן בני (בנות) זוגם נקראים גיסים.
  • ויש גם גיסי משנה: גִּיסָן – אחי הגיס או אחי הגיסה; גִּיסָנִית – אחות הגיס או אחות הגיסה.

דוד ודודה
האם בכינוי "דוד" ו־"דודה" זכאים להקרא רק האחים והאחיות של ההורים או גם בני זוגם? הסוגיה הלשונית הזו הגיעה לאחרונה עד לבית המשפט העליון, שם החליט השופט אליהו מצא לטובת בני הזוג.
וכך הוא כתב:
"בעבר אכן כינו "דוד" ו"דודה" את אחי/אחות האב או האם. ואולם, בספרות החדשה הורחב מובנם של מונחים אלה גם לבעל/לאשת אחי/אחות האב או האם. יודגש שהרחבה זו לא נוצרה אך בימינו, אלא יש לה עיגון גם במקורות וגם בתקופות ביניים שמאז ועד לימינו אנו. כבר בתורה (ויקרא יח יד) נכתב "ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא"", ומכאן ש"על פי משמעותם המקובלת בעברית בת זמננו והשגורה בפי הבריות, 'דוד' ו'דודה' כוללים גם את הקשורים לדוד ולדודה בקשרי חיתון, קרי - בעלה של הדודה ואשת הדוד, בין מצד האב ובין מצד האם."

דודן ודודנית
מילים אלו הן תרגום למושג הלועזי cousin, שהוא שמו של כל קרוב/ת משפחה שהוא צאצא של הסב או של הסבתא (או של ההורים שלהם, הורי הוריהם וכו'), אשר אינו בקו משפחה ישיר אל האדם (כלומר שהוא לא בנו או נכדו וכו'). המילים משמשות בדר"כ רק בספרות המתורגמת.

דוד רַבָּא, דודה רַבְּתָא
האחים של הסב והסבא נקראים דּוֹד רַבָּא ודוֹדָה רַבְּתָא, ואפשר גם: דוד גדול ודודה גדולה.

חמות וחותנת
על פי המקרא, החמות היא אם הבעל והחותנת היא אם האשה (ובהתאם, החם הוא אבי הבעל והחותן הוא אבי האשה). קל לזכור את זה אם זוכרים שבמקרא החותן הוא זה שמחתן את בתו, והחם והחמות הם אלו אשר מקבלים את האשה לזרועותיהם החמות . וזכורים הסיפורים התנ"כיים על יתרו חותן משה, ועל תמר, כלתו של יהודה, שלה נאמר: הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה (בראשית לח יג).
בלשון חכמים, ההבחנה בין חמות לחותנת קצת התעמעמה, ויש שימוש חלופי בשני המושגים. למשל: "החתן הדר בבית חָמִיו" (בבא בתרא צח ע"ב), לעומת "הנותן לחמותו מעשר" (חולין ו ע"א). וגם בימינו, לרוב אין מקפידים על ההבחנה בין המושגים הללו. אחת הסיבות לכך היא כנראה הקושי בשימוש במילה חם על הטיותיה (חם - חמיו - חמים - חמות - חמותה - חֲמָיוֹת), שקל לבלבלן עם המילה חם (hot) והטיותיה. בכל אופן, חם נוטה על משקל אח, וחמות על משקל אחות.

מחותנים
ההורים של הכלה וההורים של החתן "מחותנים" אלה באלה: אם החתן היא המחותנת של הורי הכלה, ואביו הוא המחותן שלהם. וגם להפך: אבי הכלה ואם הכלה הם המחותן והמחותנת של הורי החתן.

נין
הנין והנינה (great grandchildren) הם הילדים של הנכדים.
ראוי לציין שזהו שימוש מודרני – במקרא, נין הוא פשוט בן או צאצא, והוא נזכר תמיד לפני הנכד. למשל: אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי (בראשית כא כג).

סב, סבה
ההורים של ההורים נקראים בלשון הדיבור סבא וסבתא (על פי הצורה ה◄ארמית), אבל השם העברי המקורי הוא סב וסבה, והוא מופיע למשל בצורת הסמיכות: סבי וסבתי, וברבים: סבים וסבות.

סבא רַבָּא, סבתא רַבְּתָא
ההורים של הסב והסבא נקראים סַבָּא רַבָּא (great-grandfather) וסָבְתָא רַבְּתָא (great-grandmother). ואפשר גם: סבא גדול וסבתא גדולה.
שימו לב, שיש לומר סבתא רבּתא (בּדגש בּבּי"ת!). רבּתא - צורת נקבה בארמית של המילה רַבָּא.

שילשים, ריבעים וחימשים
השילש והריבע הם מונחים תנ"כיים והחימש הוא חידוש של ביאליק.
במקרא יש שני פירושים למונחים שילש וריבע:
  • בעשרת הדברות (שמות כ ד) נאמר: פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.
    על פי זה, שילש הוא נכד וריבע הוא נין.
  • אבל, כמה פרקים אחר כך (שמות לד ז), נאמר: פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, כלומר, שילש הוא נין וריבע הוא בן הנין.
בימינו נקבע ששילש הוא נכד, ריבע הוא נין וחימש הוא בן הנין.

תאומים
ילד שנולד ללא אח תאום, נקרא יחידאי. ילד שהוא אחד מצמד תאומים נקרא תאום. כאשר נולדת שלישיה (או יותר), נראה שגם אז הם נקראים תאומים. כך אפשר להסיק למשל מהנהוג בערבית: כל אחד מתאומים, שלישיה, רביעיה ומעלה נקרא תאום. כשנולדת שלישיה במזל טוב מודיעים על הולדת "ת'לאת'ה תואא'ם" (שלושה תאומים).


מונחים נוספים:
אַחַאי (ברבים: אַחָאִים): מונח מחודש המציין אח או אחות מאחד ההורים, בלי לציין את המין. המונח משמש בעיקר בהקשרים מדעיים ודמוגרפיים, והוא תרגום של המילה האנגלית sibling.




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016