|
גפיים
|
|
איטר יד ימינו
|
מי שיד שמאל היא החזקה אצלו (יד ימין נאטרה, "נסגרה").
|
|
גידם
|
מי שנקטעה ידו.
|
|
קיטע
|
מי שרגליו כרותות, קטועות.
|
|
פיסח, חיגר
|
מי שאינו יכול ללכת ככל האדם.
[
הסבר]
|
|
צולע
|
|
|
חושים
|
|
חרש
|
מי שאינו שומע (המושג חרש-אילם כבר לא בשימוש).
|
|
אילם
|
מי שאינו אומר ואינו דובר כלום.
|
|
כבד שמיעה / ראיה
|
|
|
כבד-(פה וכבד-) לשון – מגמגם
|
|
|
פוזל
|
|
|
שׁתום עין
|
מקורו של הצרוף הזה בספר במדבר (כד ג), בנאומו של בלעם על "הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן". הפרשנים
מתווכחים
אם שתום העין הוא רואה, עוור, רואה בעין אחת ועוור בשניה, או להיפך  .
היום מקובל להניח ששתום עין זה עוור בעין אחת.
|
|
עוור, סומא
|
מי שעיניו סמויות, עוורות, שאין לו חוש הראיה.
|
|
סגי נהור
|
|
|
כסומא בארובה
|
אדם המוצא דבר חכמה במקרה (נידה כ)
|
|
תתרן
|
מי שאין לו חוש ריח (תתרנית - ב"ב קמו)
|
|
מבנה הראש
|
|
גבן
|
אדם בעל גבה אחת בלבד או ללא גבות (משנה, בכורות מג).
|
|
חרום (חרום-אף)
|
מי שאפו חרום (שקוע בין עיניו), פחוס. יְדָיָה בֶן-חֲרוּמַף (נחמיה ג י) [גם בערבית].
בהשאלה - מי שמאנפף (מדבר דרך האף), כמו מָאטִי פוֹנְפִי של
ביאליק: "מבַנְקש אַנְתָּה אִנְשָה, בחור?"
|
|
עבדקן (זלדקן)
|
בעל זקן עבה (זקן דק).
|
|
קירח
|
ללא שיער על ראשו.
|
|
גִבֵּחַ
|
קירח מעל למצח:
וְאִישׁ, כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ--קֵרֵחַ הוּא (..) וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו, יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ--גִּבֵּחַ הוּא (ויקרא יג מא).
|
|
גובה
|
|
גמד
|
(בנקבה: גמדה – גמדת)
|
|
גיבן
|
גיבנת – גבנון (חטוטרת)
|
|
גבוה-גבוהית-תורן
|
("גבוה לא ישא גבוהית שמא יצא מהן תורן" - בכורות ז מה)
|
|
ננס-ננסת-אצבעי
|
("ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהם אצבעי" - בכורות ז מה)
|
|
נפיל
|
|
|
קיפח (וגם: כיפח)
|
אדם גבה קומה (ירושלמי ברכות פט)
|
|
צבע עור
|
|
לבן-לבנה-בוהק
|
("לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק" - בכורות ז מה)
|
|
לבקן
|
albino, אדם שחסר פיגמנטי צבע בגלל פגם גנטי.
|
|
טפיח (טפוח?)
|
אדם שחור ביותר ("שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהם טפיח" - בכורות מ"ה)
|
|
מאפיינים נוספים
|
|
גמלוני
|
|
גרום
|
כל הזכויות שמורות ©
רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2025
