השפה העברית - שקדיה
השפה העברית

שקדיה

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
צומח ודומם
צומח ודומם
לדף הקודם | לדף הבא

המילה שקדיה מקורה בשירי הילדים העבריים של תחילת המאה העשרים.

המילה הופיעה בשני שירי ילדים ידועים: האחד הוא השיר "לשנה טובה שקדיה" של לוין קיפניס משנת 1920; השני והמוכר יותר הוא השיר "השקדיה פורחת" של ישראל דושמן (ראו מסגרת). לוין קיפניס גם שילב את ה"שקדיות" כדמויות במחזה שכתב לילדים (ירושלים תר"פ - 1920).

ככל הנראה לוין קיפניס הוא שחידש את המילה, אבל השיר "השקדיה פורחת" של דושמן ללחן של מנשה רבינא, הפך להיות מוכר ואהוב בציבור עד היום, ושיר זה הוא כנראה האחראי להפצה בציבור של המילה.

השקדיה פורחת / ישראל דושמן

הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת,
וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת.
צִפֳּרִים מֵרֹאשׁ כָּל גַּג
מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹא הֶחָג:

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!
ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת.

מעניין לציין, שהשורש שק"ד, בנוסף על המשמעות המוכרת היום של עבודה קפדנית, קיים כבר במקרא ושם יש לו פירוש של שמירה ושל התעוררות. למשל:

  • אִם-ה' לֹא-יִשְׁמָר-עִיר - שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר (תהילים קכז א) - במשמעות של שמירה.
  • וכן: שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה-- כְּצִפּוֹר, בּוֹדֵד עַל-גָּג (תהילים קב ח) - במשמעות של ערות.

לפי זה יש פרשנות האומרת שהשקד נקרא כך משום שהוא מקדים "להתעורר" והוא העץ הראשון שפורח בסוף החורף.

על פי כללי הכתיב חסר הניקוד, המילה שקדיה נכתבת בשתי יו"דים: שקדייה.




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016