השפה העברית - מרחבי הארץ
השפה העברית

מרחבי הארץ

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
מילים של מגזרים
מילים של מגזרים
לדף הקודם | לדף הבא

אילת

ג'יבוטים (גם: צ'יבוטים) – כך קרוים באילת הכפכפים המוכרים בשאר הארץ בשם נעלי אילת או כפכפי אצבע.
סטחה (stexa) – השתטחות; נפילה מביכה במיוחד: "לדפוק סטחה" (כנראה מערבית, מהשורש שט"ח).

אשדוד

יענתו – כאילו, לכאורה. "אתה בא להגיד לי שאתה חף מפשע.. יענתו"
חש את עצמו – "חושב את עצמו"; יהיר, מתנשא
"כל אחד חש את עצמו אלוהים", "מה אתה חש את עצמך?".
גם בכתיב מקוצר: "חש ת’צמו לקוח קבוע"
פיחו – "ילד כאפות", "חננה"; אחד שלא יודע לעמוד על שלו (אולי מספרדית: pijo - ילד עשיר ומפונק)

אשקלון

זאראד – סיבוב דאווין ברכב
סומבלולו – צמר גפן מתוק
פרידמנים – אשכנזים

באר שבע

אָלְמוּשׁ (במלעיל) – רכרוכי; חלש, מסכן, בורח ממכות
באשל – לא מצחיק. מייבש. ממרוקאית: תפל
בונקריסט – קמצן. בונקריסטיוּת – קמצנות
בלנקו – בטוח, מוחלט. "אין, אני בלנקו מביא מחר 15 בלוטו"
בתחוֹלים (במלעיל) – בית-חולים. בבאר שבע הכל קרוב ל"בתחולים" (המרכז הרפואי סורוקה)
בוחטה (בה) – אנ-דנ-דינו מתקדם
דְּבַּע/תְּבַּע (הע' מודגשת חזק) – טיפש, סתום: "דבע גמור". במרוקאית: שד (במקור מערבית: צבוע)
ממרח (במלעיל) – ממרח שוקולד. לרוב, הממרח הידוע מתוצרת "השחר העולה"
נַגְ'ס – כמו נִיגְ'ס
שְׁלָפְשְׁלָף – משחק שבו צריך לענות למילה שלפלף בשמך ולשמך בשלפלף ומי שטועה מקבל צ'פחה
תַּעְבָּן – עייף. במקור מערבית

וכמה צורות ביטוי ייחודיות:
  • על רצפה מלוכלכת אומרים שהיא מסריחה
  • את הכדורים (התרופות) שותים, לא "לוקחים"
  • בבאר שבע מוזגים גם מזון מוצק ("שאמזוג לך תפוחי-אדמה לצלחת?")

גוש-דן

אוריה – כמו קולולו ("אוריה בגוגואים")
מאוס - בן־אדם דוחה שנמאס ממנו לגמרי
מונית - מונית ספיישל
מכה - מכשול או קושי בלתי צפוי הגורם לנסיגה מורלית. בהשאלה: כינוי לבן־אדם מאוס (ע"ע)
צ'יפצ'קה - חובט שטיחים
רוקח – צמר פלדה
שוש - ליקריץ
שפיצים - חישורי האופניים
שָׁה שָׁה - כשזורקים סוכריות / אג'ואים או כל דבר אחר באויר וכולם אוספים לעצמם
תירסה - פופקורן (פצפוצי תירס)

הרצליה

גרזן - שם תואר למשהו חזק או אגרסיבי: "בונא חם גרזנים".

חיפה והצפון

אבן שׁוֹק - שם מקוצר למשחק "אבן נייר ומספריים" (מזכיר את הכינוי "אבן ג'וק" ב◄ירושלים)
בַּחַן - מה שקרוי בלשון העם בוחן (למשל: בחן-פתע)
ביצייה - ביצה עין
בלורות - גולות (ג'ולות). יש כמה סוגים: יפות (במלעיל) אמריקאיות ופַּצוּצוֹת
(בערבית מדוברת: בלורה - גביש זכוכית)
גלבה (gleba) – התרסקות, נפילה מביכה במיוחד: "דפקתי גלבה על התחת מזל שלא היו אנשים בסביבה". כנראה מערבית מהשורש קל"ב (התהפך, בהגייה בדווית)
וַּארְדָּה! - בָּארוּד! (אזהרה לפני פיצוץ סלעים כשחופרים יסודות לבית)
סְטֶקַנַפְּ - משחק ילדים (שיבוש של המילים "stick 'em up"‏ - "הרם ידיים", מתוך סדרות משטרה טלוויזיוניות)
סיח/סיחים - חישורי האופניים
עשר בְּאַלְבָּה עשרים - משחק בבלורות (ע"ע), שבו יוצרים בעקב הנעל גומה קטנה (ג'ורה), וכל עוד הבלורה בג'ורה, מקבלים נקודות. המילה באלבה פירושה: בתוכה, בליבה (מהמילה קָלְבְּ-לב, ◄בערבית הארץ ישראלית)
קנדול - הגומי המוכר גם בשם קנדום (קונדום)
ועוד צרוף מילים שאולי כבר לא מוכר היום לכל החיפאים:
ינעל אביך בזוג נעלי צוריאנו הישנות - נעלי צוריאנו היתה חנות נעליים ידועה בחיפה. ינעל אינו קשור לנעליים אלא פירושו יקולל בערבית (לען - בשיכול אותיות)

טבריה

גידיאלה – סוכריה על מקל
זינך – נודניק (נודניקית) נבלה ממדרגה ראשונה
ואלא (wele) – הגרסה הטבריינית ל"ואללה" הישראלי
סבטוחה [◄מרוסית] – בלגאן: "תהיה לך סבטוחה בבטן"
עמבר – סוכריה על מקל, עשויה בדרך כלל מסוכר מטוגן "עד שיוצא ממנו העמבר שלו"
  • כשטברייני מבקש מגב' לחתום זה תמיד "תחת-מי"

עכו

שְׁקִימוֹת (במלעיל) – ברית חשאית בין כמה שחקנים לפעולה משותפת נגד צד שלישי: "לעשות שקימות על...". לדוגמה: כאשר שלושה משחקים "חיי שרה" או מחניים ובחשאי אומרים אחד לשני ש"עושים שקימות על השלישי" או "בוא נעשה עליו שקימות", אז במשך כל המשחק השניים ינסו לפגוע בשלישי עם הכדור בלבד ולא ינסו לפגוע אחד בשני.

רחובות

אנפילאות – נעלי בית
דו-פִּיָּה - צינור
לגובב - לאסוף מהרצפה את מי השטיפה בעזרת מגב
להוזיז – להזיז (כך גם בראשל"צ ובמושבות נוספות מימי העלייה הראשונה).
פוקרֵס - גופיה לבנה ארוכת שרוולים


*אישורים לביטויים הנ"ל וביטויים מקומיים נוספים יתקבלו בשמחה!



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016