השפה העברית - כן או כנה
השפה העברית

כן או כנה

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
שאלה של צורה
שאלה של צורה
לדף הקודם | לדף הבא

הויכוח "איך נכון לומר 'כן' או 'כנה'?" הוא אחד הנושאים הוותיקים אצל מתקני הלשון שלנו.
הנה תקציר העלילה למי שהחמיץ את הפרקים הקודמים:

המילה כֵּנִים מקורה בתנ"ך ופירושה אנשים שמדברים בגילוי לב (sincere). אלא שהמילה הזאת מופיעה בתנ"ך רק בצורת הרבים שלה – למשל בפסוק: כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ (בראשית מב יא).

לכן היה צורך לגזור חזרה מצורת הרבים את צורת היחיד. מאחר שהמילה כנים היא מגזרת ע"ו, הדקדוק העברי קובע שצורת היחיד המתאימה לה היא כֵּן – באותו המשקל כמו בצמדים זֵד-זֵדִים (רשעים), מֵת-מֵתִים או עֵר-עֵרִים (שאינם ישנים). אלא, שנוצרה בעיה קטנה: המילה "כן" נמצאת כבר בשימוש בעברית כניגוד למילה "לא". לכן, כדי להמנע מאי הבנה, רוב האנשים משבשים ואומרים כֵּנֶה בזכר, וזאת צורה לא תקנית. אגב, לשגיאה הנפוצה הזאת יש כנראה עוד סיבה, והיא אנלוגיה שגויה למשקל יָפֶה-יפים, אלא שיפה הוא מגזרת ל"י ולא כמו המילה שלנו שהיא מגזרת ע"ו.

מכאן התחילה העלילה להסתבך. רוב הלשונאים קבעו שיש לומר "כן" וזהו. והיה לשונאי אחד – יצחק אבינרי – שעשה נסיון להכשיר את הצורה כֵּנֶה. אבינרי מצא עוד מילים יוצאות דופן בצורת הזכר. ואלו הן: תָּפְתֶּה (שהיא כנראה צורה אחרת של המילה תֹפת), ◄ארי (אריה), צאן (צוֹנה), קץ (קֵצה). כלומר יש סימוכין היסטוריים גם לחריגה מהצורה כן.

אז לסיכום הדיון: עדיף לומר "כן", אבל גם לצורה "כנה" יש בסיס כלשהו בדקדוק.

בנוסף לדוגמאות שמצא אבינרי, נדמה לי שיש בתנ"ך דוגמה נוספת למשקל הזה. לצד המילה רֵעַ (חבר) מוצאים בתנ"ך גם את המילה רֵעֶה באותה המשמעות:
  • וְזָבוּד בֶּן-נָתָן כֹּהֵן, רֵעֶה הַמֶּלֶךְ (מלכים א ד ה)
  • וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד, הָעִיר (שמ"ב טו לז)
  • וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד--אֶל-אַבְשָׁלוֹם (שמ"ב טז טז), ואולי גם:
  • וְלָקַחְתִּי אֶת-נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ, וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ; וְשָׁכַב עִם-נָשֶׁיךָ (שמואל ב' יב, יא)




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016