השפה העברית
רכוש על ארבע
כל הזכויות שמורות ©
יעקב עציון
לדף הקודם | לדף הבא
לפרשת לך לך (בראשית יב-יז)

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ (בראשית יב ה)

פרשתנו, פרשת לך לך, עתירה ברכוש. מבין שלושה עשר אזכורים של המילה רכוש בתורה – שמונה נמצאים בפרשתנו. הרכוש בפרשה מתייחס תחילה לאברהם אבינו, בהמשך לסדום ועמורה, ולבסוף, בהבטחת ברית בין הבתרים, לישראל שיֵצאו ברכוש גדול לאחר שעבודם בארץ לא להם.

מהו רכוש? ההבנה הרגילה היא שמדובר בשם כללי לנכסיו של האדם. כך למשל מבאר רש"י את המילים "ברכוש גדול" שבברית בין הבתרים – "בממון גדול". וכן דרשו חז"ל במכילתא דרבי ישמעאל: "'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' - עם יציאתן ממצרים אני ממלאן כסף וזהב".

ברם, מעיון בפסוקים רבים בתנ"ך נראה שהרכוש בעיקרו איננו שם כללי לנכסים, אלא לבהמות בלבד. כשבורח יעקב אבינו מפני לבן נאמר: "וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן". הרכוש והמקנה מתחלפים, ומשמעותם אחת – עדרי הבהמות שבבעלותו.

גם בפרשתנו נאמר לגבי אברהם ולוט: "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. הרכוש שבו מדובר הוא לא אוצרות כסף וזהב אלא עדרי בקר וצאן, כפי שמבואר בפירוש בסמוך: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט. לשון דומה חוזרת גם בהיפרדותם של יעקב ועשו, כעבור שני דורות, ואף שם מבואר שהרכוש הוא המקנה: ...וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו... וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו, כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו, וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם.

לאור האמור, נראה שיש לקשר את הרכוש אל הרֶכֶשׁ, המוכר לנו ממגילת אסתר: וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים. הרכש, כנראה סוס ששימש לרכיבה, מוזכר גם בנבואת הפורענות שחוזה מיכה הנביא לערי יהודה, שבה נאמר בין השאר – "רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ" (ואגב, נבואת מיכה שם בנויה על דרך לשון נופל על לשון, על פי שמות הערים: "בָּתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב... עֹד הַיֹּרֵשׁ אָבִי לָךְ יוֹשֶׁבֶת מָרֵשָׁה" (פרק א'); קִרבתן של המילים 'רכש' ו'לכיש' מתחזקת אם מניחים שהעיצור ר' נהגה בעבר כעיצור קדמי המופק על ידי קצה הלשון, בדומה לעיצור ל', וכמו שמבטאים את הר' בני עדות המזרח, כמו גם שדרני החדשות (ע"ע דן כנרררר).


מרבה נכסים

בימי קדם עיקר רכושו ונכסיו של האדם היה בהמותיו. כשם שמודדים את עוצמתו של מנוע ב'כוחות סוס', כך בעבר נמדד הונו של אדם במספר הראשים שהיו בעדרו. כך יש להבין את התפתחות המילה רכוש מכינוי לבהמות לכינוי כללי של החפצים והקרקעות שבבעלותו של אדם. גם המילה מקנה קשורה לקניין, היינו לכל אשר קונה האדם, וכפי שמבאר רמב"ן בפרשתנו על הפסוק "קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" – "...כי כל אשר לאדם יקרא קניינו, ויקראו הצאן 'מקנה' בעבור היותו עיקר רכוש האדם".

לאותה משפחה יש לשייך גם את המילה נכסים. בלשוננו הנכסים הם שם כולל לרכוש, ואף בלשון המשנה זו המשמעות הרגילה. כך למשל שנינו במסכת שקלים: "המקדיש נכסים והיו בהן דברים ראוין על גבי המזבח, יינות שמנים ועופות...".

בתנ"ך מופיעה המילה חמש פעמים בלבד (ותמיד בלשון רבים), ואולי ניתן לזהות התפתחות במשמעה כבר במקרא עצמו. בספר דברי הימים מובא תיאור חלומו של שלמה המלך בגבעון, שבו נאמר לו על ידי ה' "שאל, מה אתן לך". כזכור, ביקש שלמה חכמה לשפוט את העם, ונענה: "יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד... וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע... הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ". בפרשה המקבילה בספר מלכים מובאים הדברים בלשון דומה, אך לא זהה: "יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה... וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר... הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן... וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד". העושר והכבוד נזכרים בשני המקומות, אך הנכסים נעדרים בספר מלכים.

הנכסים נזכרים לראשונה בסוף ספר יהושע, כשמשלח יהושע את בני ראובן, גד וחצי המנשה לאחר שעמדו בהתחייבותם למשה לעבור חלוצים לפני המחנה. וכך נאמר שם: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת.... מהם הנכסים המוזכרים כאן? נראה להבין שמדובר בעדרי בהמות, כמו המקנה הנזכר בסמוך. הפועל נְכַס בארמית משמעו שָׁחַט, זָבַח, ובהחלט ייתכן שהבהמות המיועדות לשחיטה נקראו נכסים בשל כך. בהמשך, כמו ברכוש, התרחבה משמעותם לכינוי כלל חפצי האדם וקרקעותיו (כידוע לכל סוחרי הנדל"ן – נכסי דלא ניידי. אגב, העובדה שהמילה נדל"ן כוללת בתוכה את ה"נכסי" לא מפריעה לרבים לומר "נכסי נדל"ן"; גוגל לא התקשה למצוא 217,000 מופעים כאלו).


הון וקפוצ'ון

בקצרה נעיר שהתופעה שצוינה לא מיוחדת רק לעברית. המילה הרגילה להון באנגלית היא capital, וממנה נולד הקפיטליזם. המילה קפיטל התפתחה מהמילה הלטינית caput, שמשמעה ראש, וההסבר המקובל הוא על פי ההנחה שהוצגה, לפיה הונו של האדם בעבר נמדד לפי מספר ראשי בעלי החיים שהיו ברשותו.

אגב ה-caput, נציין שזהו מקורו של הקפוצ'ון (בזכות הכובע), ואף של הקַפּוֹטָה, שבעבר כללה גם היא כיסוי ראש, ונקראה על שמו. השטריימל, מתברר, הצטרף מאוחר יותר.


*המאמר התפרסם במוסף 'שבת' של מקור ראשון, במסגרת טור העוסק במילה מפרשת השבוע.
ליצירת קשר עם המחבר: yetsion@gmail.com.



כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2019