צרפת

הגיית השם "צרפת" שנויה במחלוקת: רוב העדויות מצביעות על כך שהקמץ הוא קמץ גדול, וההגייה צריכה להיות Tsarfat, אך חלק מהדקדקנים סבור שהקמץ באות צ' הוא קמץ קטן ולכן יש לבטא את המילה Tsorfat.

מקור השם צרפת הוא בתנ"ך. צרפת מוזכרת בתנ"ך שלוש פעמים. פעם אחת בספר עובדיה: וְגָלֻת [..] לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל [..] עַד-צָרְפַת (עובדיה א כ), ופעמיים בספר מלכים: קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן (מל"א יז ט-י).

בכתיב המקראי של המילה, מופיע מתחת לאות צ' סימן גַּעְיָה (מתג), הנראה כמו קו אנכי קטן, והוא אחד מ◄טעמי המקרא:

ברוב המקרים, כאשר מופיע מתג מתחת לאות במקרא המנוקדת בקמץ, הדבר מציין שהקמץ הוא קמץ גדול והשווא שווא נע. על בסיס זה קובעים רוב הלשונאים שההגייה הנכונה היא Tsarfat.

לקביעה זו יש עוד טענות מסייעות. ראשית, צרפת במקורה היא עיר חוף פיניקית ושמה מוכר גם באכדית (Şariptu) ובמצרית (Da-ira-puti), בשתיהן השם נהגה בתנועת A. גם בתעתיקים של הברית החדשה ללטינית וליוונית השם נכתב Sarepta. שנית, העובדה שבעברית ה-פ' היא רפויה מעידה בדרך כלל על כך שהשווא מתחת לר' הוא שווא נע והתנועה של הצ' היא תנועה גדולה. אילו הקמץ היה קטן, השווא היה נח והיה צריך לכאורה לומר TsorPat.

מקורה ההגייה Tsorfat הוא כנראה בהגייה האשכנזית, שבה כל קמץ מבוטא כ-O. הלשונאים המעדיפים הגייה זו מסתמכים על מסורת ההגייה ועל כך שלכל העדויות שפורטו לעיל יש יוצאים מן הכלל, והן אינן הוכחות מוחלטות.