לרכוב

לרוב, העברית שאנו דוברים הולכת ומתרחקת מן השפה התנ"כית. ברגע ששגיאה נעשית נפוצה בציבור, היא צפויה להשתרש בלשוננו ללא תקנה. אבל יש מקרים שבהם העברית של ימינו מפתיעה לטובה. דוגמה כזאת נמצאת במילה "לרכּוֹב" – ◄שם הפועל של הפועל "רכב".

במשך שנים רבות היתה מקובלת בעברית ההגייה השגוייה "לרכב", אולי על שום הדמיון (אנלוגיה) בצורת העתיד לפועל "שכב": בעתיד אומרים יִשְׁכַּב וגם יִרְכַּב – שניהם בפתח. אבל בשמות הפועל האנלוגיה אינה נכונה: "לשכב" הוא שם הפועל היחיד הנהגה היום בתנועת A (בתנ"ך יש חריג נוסף¹). בכל שאר הפעלים, כולל "רכב", שם הפועל נהגה בתנועת O: לרשום, לשכוח, לרקוד וכו'.

הנה כמה דוגמאות מן המקורות:

• הַחֲמוֹרִים - לְבֵית-הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב (שמואל ב טז ב).
• איזה הוא קטן - כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו (משנה, חגיגה א א).
• אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו (כתובות ו סז).

כאמור, היום השגיאה הולכת ונעלמת, ורוב האנשים אומרים כהלכה: לִרְכּוֹב.

---

¹ בתנ"ך נהגה באופן זה גם לִשְׁפַל (להיעשות נמוך, להיחלש).