השפה העברית - ב' דגושה או רפויה
השפה העברית

ב' דגושה או רפויה

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
שאלה של הגייה
שאלה של הגייה
לדף הקודם | לדף הבא

בּ (בּ' דגושה)
לִלְבֹּש, לִנְבֹּחַ, לִקְבֹּעַ (דגש קל אחרי שווא נח)
(עָצָב) עֲצַבִּים, עֲצַבֵּי־
(שָׁלָב) שְׁלַבִּים,שְׁלַבֵּי־


ב (ב' רפויה)
אֶשְׁנָב, מַשְׁאָב* (אבל ברבים: אֶשְׁנַבִּים ,מַשְׁאַבִּים)
(עֵשֶׂב) עֲשָׂבִים, עִשְׂבֵי־
עַקְרָב (אבל ברבים: עַקְרַבִּים)
תַּעֲבוּרָה

*הכלל הרגיל בעברית הוא שהמילים מסתיימות תמיד בב' רפויה. חריגים:
  • מספר קטן של מילים שנשאלו מלועזית ושימרו את ההגייה המקורית שלהן (קבב, חבוב, פאב ועוד).
  • פעלים מגזרת ל"י בצורת העתיד המקוצר: וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי (במדבר כא א).
  • שם חברת הבניה "מִשְׁהָבּ" נוצר כהלחם של שני שמות: משכנות+הבונה. באופן חריג בעברית, השם משמר את הדגש מהמילה "הבּונה".




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018