השפה העברית - צורות מפתיעות
השפה העברית

צורות מפתיעות

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
צורות יוצאות דופן
צורות יוצאות דופן
לדף הקודם | לדף הבא

משקל ריבוי

יחיד רבים יחיד נסמך רבים נסמך
אַגְרָה אֲגָרוֹת אַגְרַת-הטלוויזיה   אַגְרוֹת-בתי המשפט  
חֶבְרָה חֲבָרוֹת חֶבְרַת-ילדים חֶבְרוֹת-השקעה
יַלְדָּה יְלָדוֹת
כַּלְבָּה כְּלָבוֹת
כִּלְיָּה (kidney) כְּלָיוֹת
לִשְׁכָּה לְשָכוֹת לִשְכַּת התעסוקה לִשְכוֹת התעסוקה
מִלְגָּה מְלָגוֹת
מַלְכָּה מְלָכוֹת
נַעֲרָה נְעָרוֹת
עֶמְדָה עֲמָדוֹת עֶמְדַת-התקפה עֶמְדוֹת-המגן
עֶרְכָּה עֲרָכוֹת עֶרְכַּת מגן עֶרְכוֹת מגן
פִּטְמָה פְּטָמוֹת
פִּרְדָה [] פְּרָדוֹת
פִּרְצָה פְּרָצוֹת
קִנְאָה קְנָאוֹת
קֵסְדָּה קְסָדוֹת
שִׁכְבָה שְׁכָבוֹת
שִׂמְלָה שְׂמָלוֹת  
שִׂנְאָה שְׂנָאוֹת


משקלי ריבוי שונים
  • דּוּד – דְּוָדִים (על פי האקדמיה גם דּוּדִים) – דודי שמש, שוק – שווקים – שוקי ההון
  • חוֹף – חוֹפִים - חוֹפֵי הכרך, נוף – נופים - נופי המדבר - גזרת עו"י.
  • אגף – אגפּים (פ"א דגושה)
  • מדף - מדפים (פ"א רפה)

גזרת הכפולים (במילים מגזרה זו יש דגש בצורת הרבים)
  • חף – חַפִּים מפשע
  • סף - סִפִּים (וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים – ישעיהו ו ד)
  • תּוֹף – תּוּפִּים

ריבוי של משקל -יות
  • אישיות - אישיוּיות
  • לאומיות - לאוּמיוּיוֹת

צורות הזוגי הבאות - מינן זכר!
  • אופניים חשמליים
  • מכנסיים ארוכים
  • משקפיים יפים
  • סנדלים תנ"כיים
  • תחתונים צבעוניים

תְּאוֹ - ר' תְּאוֹאִים, אבל דְּיוֹ - ר' דְּיוֹאוֹת! (כך קובעת האקדמיה ללשון)

דוד פרישמן ביקר בארץ בתחילת המאה העשרים, ובשנת 1913 הוא הוציא לאור ספר ובו רשמים מביקורו. בספר הוא מספר בין השאר על הגמנסיה העברית ביפו, ועל הנסיונות של מורים, שבקושי יודעים עברית בעצמם, ללמד בעברית בלי ספרי לימוד מתאימים:
בא המורה, האָּמון על "המיטודות" הידועות וכל תורתו היא: "זהו דְיו, זהו שני דְיוֹיִּם", "זהוׂשָמֵיִם, זהו שניׂשָמֵיְמִים", ומדבר אלי את "העברית" שלו, שהיא יותר דומה לטטרית, והוא חושב, כי הוא עושה עמי בזה חסד גדול והוא מכניס אותי על ידי כך ישר לתוך גן העדן העליון והתחתון גם יחד. האם לא יותר טוב היה עושה מורה כזה, אלמלא היה לומד קצת את התורה שלנו ואת הנו"ך שלנו ואת הגמרא שלנו ואת הספרות המאוחרת שלנו, והיה יודע פתאום עד כמה נפלאה ועד כמה עשירה לשוננו, ולא היה קם בו עוד רוח לדבר כאשר הוא מדבר ולהרצות לפנינו את עם-הארציות שלו?





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018