השפה העברית - חזרה על מילת היחס
השפה העברית

חזרה על מילת היחס

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2018
שאלה של סגנון
שאלה של סגנון
לדף הקודם | לדף הבא

בעברית יפה יש לחזור על מילת היחס לפני כל מושא:
  • אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ (מלכים א ה ה)
  • וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה (דברים כח לז)
  • יָד וָשֵׁם--טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת (ישעיהו נו ה)
  • על הדבש ועל העוקץ, על אפו ועל חמתו, באמת ובתמים וכו'

כלל זה מוכר לעיתים בשם כלל "בראשית ברא", על פי הפסוק הראשון בספר בראשית: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" שבו חוזרת פעמיים המילה את. הכלל חל על מילות יחס, על אותיות שימוש ועל המילים את ושל.

וכמו לכל כלל, גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל. יש מצבים מסויימים שבהם עדיף מבחינה סגנונית לוותר על החזרה על מילת היחס. הנה כמה דוגמאות מן המקורות:
  • צרופים כבולים: וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה (בראשית יט כח); בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ (תהילים יב ג)
  • קבוצה שאין להפריד אותה: וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע (דבה"יב כד יד)
  • רשימות ארוכות: הַלְלוּהוּ, בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר. הַלְלוּהוּ, בְּתֹף וּמָחוֹל; הַלְלוּהוּ, בְּמִנִּים וְעֻגָב (תהילים קנ ד-ה)
  • ריבוי של מילות יחס: בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו (סנהדרין יא)




כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2018