השפה העברית - אותיות השימוש בכ"ל
השפה העברית

אותיות השימוש בכ"ל

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
שאלה של ניקוד
שאלה של ניקוד
לדף הקודם | לדף הבא

הניקוד וההגייה של אותיות השימוש בכ"ל לפני מילה לא מיודעת נקבעים על פי האות הראשונה במילה:
הכלל הניקוד דוגמאות הערות
בדרך כלל בשווא בְּפֶה פתוח
כְּחֹם היום
לְפֶתַע פתאום, היי לי לְכַלָּה  
באות שאחריה אין דגש  
לפני שווא בחיריק בִּזְכוּת, כִּבְנֵי צאן, לִפְעָמִים  
לפני י' שוואית בחיריק בִּירושלים, כִּיממה, לִילָדִים היו"ד נחה  
לפני חטף בתנועת החטף
(ראו הערה1)  
בָּעֳבִי הָאֲדָמָה, כַּאֲשֶר, לַאֲחוֹתֵךְ
בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, לֶאֱכֹל
בָּאֳנִיּוֹת 2; לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר


קמץ ואחריו חטף-קמץ
נהגים בשתי תנועות O

כשהמילה מיודעת, אותיות השימוש בכ"ל מקבלות את ניקוד ה' הידיעה:
  • הַבַּיִת ← יושב בַּבַּיִת; הֶחֳדָשִׁים ← בֶּחֳדָשִׁים האחרונים
  • הַשֶּׁמֶשׁ ← ברור כַּשֶּׁמֶשׁ, הָאָרֶץ ← כָּאָרֶץ המובטחת
  • הַכּוֹבַע ← לַכּוֹבַע שלי שלוש פינות; הַחַלּוֹן ← היא יושבה לַחַלּוֹן, הֶעָשִׁיר וְהֶעָנִי ← לֶעָשִׁיר וְלֶעָנִי

לפני כינויי הרמז (זה, זאת, אלה וכו'), אותיות השימוש בכ"ל מנוקדות לרוב בקמץ: זֶה לָזֶה, כָּאֵלֶּה, בָּזֹאת.
בהברה סמוכה לטעם בתיאורי פועל, ל' היחס מנוקדת לעתים בקמץ: לָבֶטַח, לָעַד.

1 מכאן נובע שיש מילים שבהן אי אפשר לדעת על פי הניקוד האם המילה מיודעת או לא. למשל המילים בַּהֲלִיכָה, בַּחֲזָרָה נכתבות באותו האופן גם כשהן מיודעות וגם כשאינן מיודעות.

2 כאשר ב' השימוש באה לפני א' המנוקדת בחטף-קמץ, הניקוד שלה הוא תמיד בקמץ: (א) אם המילה מיודעת, הניקוד הוא בקמץ משום שזה ניקוד ה' הידיעה לפני א' (ב) אם המילה אינה מיודעת, הניקוד הוא בקמץ משום שזו תנועת החטף. אבל בין שני המקרים יש הבדל בהגייה: במקרה המיודע, הקמץ הוא קמץ גדול, וההגייה בתנועת A; במקרה הלא מיודע, הקמץ הוא קמץ קטן, וההגייה בתנועת O. כדי להבדיל בין המקרים יש לדעת מן ההקשר של המילה אם היא מיודעת או לא.





כל הזכויות שמורות © רוני הפנר / אתר השפה העברית 2004–2016