השפה העברית - להפריד מוץ מבר
מילון השפה העברית
לדף הבית

להפריד מוץ מבר

כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016
ביטויים ומקורם
לדף הקודם | לדף הבא

לפנינו ביטוי שמקורו חקלאי. להפריד מוץ מבר משמעו – להפריד את ◄הטפל מן העיקר.

הביטוי קיים בכמה גרסאות: "מה לתבן את הבר", "להפריד (לבור) מוץ מתבן" ו"להפריד מוץ מבר".
איזו מהן היא הנכונה?

לפני שנענה על כך, נערוך הכרה עם שלבי עיבוד החיטה בחקלאות הפשוטה:

  • אחרי שהחיטה מבשילה, קוצרים אותה ומאלמים לאלומות (חבילות).
  • מביאים את האלומות מן השדה אל הגורן והופכים אותן מידי פעם כדי שיתיבשו בשמש.
  • את התבואה שהתייבשה ◄דשים ברגלי בהמות, באבן כבדה או במורג (לוח עץ שבתחתיתו אבנים חדות). התערובת המתקבלת מכילה שלושה מרכיבים: הבר – גרעיני החיטה, המוץ – הקליפות של הגרעינים והתבן – הגבעולים הקשים.
  • כדי להפריד את הבר משאר המרכיבים, משתמשים בשתי שיטות: ראשית זורים בקלשון עץ את התערובת אל מול הרוח: רוב המוץ עף ברוח וכך גם קצת מן התבן. ואז מסננים בכברה (מסננת) את תערובת הבר והתבן שנשארה בגורן, וכך מפרידים בין גרגירי הבר לבין התבן ושאריות האבנים והלכלוך
  • את גרגרי הבר מאחסנים בממגורות, ולאחר מכן ◄טוחנים אותם לקמח.
  • בתבן משתמשים לריפוד דירי צאן, להאכלת בהמות ולליבון לבני בוץ.

ועתה נבחן את הגרסאות השונות של הביטוי:
הביטוי הראשון, מה לתבן את הבר, הוא ביטוי תנ"כי. בספר ירמיהו נאמר: הַנָּבִיא אֲשֶׁר-אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ, יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת:  מַה-לַתֶּבֶן אֶת-הַבָּר, נְאֻם-ה' (כג כח).כלומר, חלומות השוא הם כמו התבן, ונבואות אמת נמשלות לבר. על פי התלמוד הבבלי: "כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (ברכות ט נה). במילים אחרות, דברי הנבואה באים מעורבבים בחלומות השוא ויש לברור אותם מתוך הדברים הטפלים.

היום נהוג להשתמש בביטוי הזה כאשר רוצים לומר שלא כל הדברים שנאמרו הם שווי ערך. יש בהם דברים חשובים וטובים אבל גם דברי "תבן" - דברים שאינם שווים דבר.

כדי להכריע בין הגרסאות האחרות (מוץ מתבן או מוץ מבר), נבדוק מה נאמר במקורות. ראשית, נשים לב כי בתנ"ך, הקש הוא הגבעולים היבשים (לא רק של חיטה), והתבן הוא הקש המרוסק והקצוץ. למשל בשמות נאמר: לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן (ה ז). וגם: וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן (ה יב). כלומר, על פי התנ"ך, התבן הוא הקש המרוסק (המוץ), והוא הרכיב פחוּת הערך שיש להפריד אותו מן הבר.

לעומת זאת, נראה שבלשון המשנה, חל שינוי במשמעות המילה תבן והיא כוללת גם את המוץ וגם את הבר. למשל כאשר מדברים על מלאכות האסורות בשבת נאמר: אין כוברין את התבן בכברה, ולא יניחנה במקום גבוה בשביל שיירד המוץ; אבל נותן הוא בכברה, ונותן לתוך האיבוס (שבת כ ג). כלומר, במשנה מתייחסים לתבן כאילו הוא כולל גם בר וגם מוץ.

מאחר שאת הפרדת המוץ והתבן מהבר עושים גם על ידי זריה ברוח וגם על ידי סינון בכברה, נובע ששתי אפשרויות הן הגיוניות – הפרדת המוץ מהבר (שנעשית על ידי זריה ברוח), והפרדת התבן מהבר (על ידי סינון). האפשרות השלישית, של הפרדת מוץ מתבן, אינה הגיונית, אלא אם כן מקבלים את המשמעות המרחיבה של המילה תבן ככוללת גם את המוץ וגם את הבר.

לכן, מבין שלוש האפשרויות, הגרסה הברורה ביותר בעיני היא להפריד (לבור) מוץ מבר, ופירושה – "לעשות סדר בדברים", לגשת לנושא גולמי ולברור ממנו את גרעיני האמת.

תאור של החיטה ושימושיה.


כל הזכויות שמורות © רוני הפנר 2004–2016