פסח על שתי הסעיפּים

הביטוי פסח על שתי הסעיפּים (בפ"א דגושה!) נראה כמו שגיאה דקדוקית.
מדוע אומרים שתי סעיפים ולא שני סעיפים? ומדוע הדגש בפ"א

מקור הביטוי הוא בדברי אליהו הנביא בספר מלכים א': וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים (יח כא): אליהו בא בטענה אל העם המתלבט האם להטות אוזן קשבת לנביאי הבעל או לנביא ה', והוא טוען שהם פוסחים (=מדלגים) על שתי הסעיפים.

המילה סעיפים מופיעה בתנ"ך מספר פעמים, בכתיבים שונים. לעיתים נכתב "סעפים" או "שעפים", ולעיתים גם "שרעפים". אין להבהל ממגוון הכתיבים השונים של המילה: ידוע, שהשי"ן השמאלית והסמ"ך ◄מתחלפות ביניהן, וגם רי"ש ◄נוספת לפעמים למילים המקראיות, למרות שזו תופעה נדירה.

בלשון התנ"ך, סעיפּים הם מחשבות (סְעִפִּים – צורת רבים של סָעֵף או סְעִפָּה). כלומר, אליהו הנביא טוען שהעם מדלג ממחשבה למחשבה ואינו בוחר בדרך הישר.

אנו מכירים היום את המשמעות של השורש סע"ף מהמילים סעיף והסתעפות שפירושן היא התפצלות. ובתנ"ך, סעפות הן ענפים של עץ:

"עַל-כֵּן גָּבְהָא קֹמָתוֹ, מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה; וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָו, מִמַּיִם רַבִּים--בְּשַׁלְּחוֹ. ובִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ, כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְתַחַת פֹּארֹתָיו יָלְדוּ, כֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (יחזקאל לא ה).

למילה סעיפים יש בתנ"ך משמעות מושאלת של מחשבה או דעה, ולרוב בהקשר שלילי:

• בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי -- תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי (תהילים צד יט).
• סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי; וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי (תהילים קיט קיג).
• חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי. (תהילים קלט כג).
• לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי; וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי. מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע; וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי (איוב כ ב).
• בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה; בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל-אֲנָשִׁים (איוב ד יג).

וגם היום אנו משתמשים במילה הזאת, בכתיב שרעפים: "שקוע בשרעפים" משמעו שקוע במחשבות עמוקות או חולם בהקיץ.