דימוי לחפץ שאיש אינו משתמש בו או נוגע בו.

מילולית: כמו אבן שאיש אינו הופך אותה (בלשון חז"ל: הופכין = הופכים).

מקור הביטוי הוא בתלמוד, במסכת עבודה זרה (ח ב): "הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין".