יפה הקיצור שבו משתמש הכתוב:

תחת "לבוא אל אפרת" – נאמר בפרשת וישלח: "לָבוֹא אֶפְרָתָה",

תחת "נסע אל סוכות" – נאמר בפרשת וישלח: "נָסַע סֻכֹּתָה",

תחת "אבוא אל אדוני אל שעיר" – נאמר שם: "אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי שֵׂעִירָה".

והנה, קיצור כזה ננקט גם לגבי שמות של מקומות המורכבים משתי מלים צמודות (הראשונה בסמיכות), ובפרשת ויגש כתוב כדלקמן (בראשית מו א):

		וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק

במקום "ויבוא אל באר שבע" – נאמר: "ויבוא בארה שבע", והרי כאן איתות לשוחרי העברית לאמץ שיטה זו ולחדשה כשגורה ומקובלת אצלנו.

נאמר "בארה יעקב" במקום "אל באר יעקב",

נאמר "בארה אורה" במקום "אל באר אורה",

ולא רק בבארות המים ידובר, אלא גם בתילי תלים, כפרים וקריות.

מדוע לא נאמר "קרייתה ביאליק" במקום "אל קריית ביאליק",

"כפרה החורש" במקום "אל כפר החורש",

"תלה אביב" במקום "אל תל אביב" ו"פרדסה חנה" במקום "אל פרדס חנה"?

אפשר לאמץ על פי התורה את השיטה ולהפעילה על שמות מקומות שהם פשוטים וללא חילוקי דעות לגבי יישום השיטה בהם, עד אשר לשוננו תורגל לחידוש ישן זה.

לא רק בזכות הקיצור, אלא גם בזכות יופי השפה העברית.

---

ליצירת קשר עם המחבר: avram@benezra.co.il.