מוש בן ארי, כמו רבים אחרים, מתבלבל בין להעז ולהעיז.

להעיז הוא פועל מהשורש עו"ז, בגזרת עו"י, ופירושו לתפוס מחסה או להכניס למקום מחסה.
במקרא נאמר: הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל (ירמיה ד ו), ומהשורש עו"ז באה המילה מעוז, המוכרת מהשיר "מעוז צור ישועתי". מעוז הוא מקום מחסה, מקום מקלט; ובשם זה נקראו גם העמדות שהיו על גדת הסואץ במלחמת יום כיפור. המעוזים - מקומות מסתור, מקומות מחסה.

יש אגדה שלהעיז פירושו לכנס את הצאן. האגדה מבוססת על הפסוק: וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה (שמות ט יט). אבל מהפסוק ברור שלהעיז פירושו פשוט להביא למקום מחסה - אפשר להעיז בני אדם, אפשר להעיז מקנה (צאן, בקר, סוסים ושאר בהמות) ואפשר בפרט להעיז גם צאן.

לפי כללי גזרת עו"י אומרים בעבר: העזתי, העזת, העיז והעיזה;
בהווה: מעיז, מעיזה ומעיזים; בעתיד: אעיז ותעיז;
ובציווי: הָעֵז, העיזי והעיזו.

להעז, לעומת זאת, הוא פועל מהשורש עז"ז, כלומר בגזרת הכפולים, ופירושו לפעול באומץ או בחוצפה.
בצה"ל מחלקים את עיטור העוז, משורש עז"ז, ואחד משמותיו של האלוהים הוא עיזוז: מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר; ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה (תהילים כד ח). עוז פירושו אומץ, ועיזוז הוא אמיץ וגיבור.

לפי תבנית גזרת הכפולים, אומרים בעבר: העזתי, העזת, העז והעזה; בהווה: מעז (איך זה שכוכב אחד לבד מעז), וכן מעזה, מעזים ומעזות; בעתיד: אעז, תעז, תעזי וכו', ובציווי: העז, העזי והעזו.

במקורות חל לעתים בלבול בין הגזרות ובמקרים מסוימים נעשה שימוש בפועל עז"ז כאילו היה בגזרת עו"י.
למשל בתלמוד: "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו" (גיטין נא ב; כתובות יח א), כלומר אין אדם מחציף פנים, מתחצף לבעל חובו. העזת פנים מוכרת לנו מהמקרא: וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ; הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ (משלי ז יג). אך בעוד שבמקרא הפועל הֵעֵזָה הוא בעבר ובצורה הנכונה, בגזרת הכפולים בהווה, כפי שראינו, צריך לומר מעז פנים.

חיפוש בגוגל מעלה שגם היום כמעט אף אחד אינו משתמש בפועל הזה כהלכה:

• הכוח להעיז, הכוח לשנות (במקום הכוח להעז)
• להעיז ולהתמסר לאהבה (במקום להעז)
• ... שאפילו ואן גוך לא העיז לצייר (במקום העז)
• כל מה שרציתם לדעת ולא העיזו לספר לכם (במקום לא העזו)

אבל אנחנו, אחרי שהעמקנו, נוכל להעז ולומר: